מצודת דוד על משלי כ״ד

1 באנשי רעה. בהצלחת אנשי רעה:

2 להיות אתם. לעשות כמעשיהם:

3 כי שוד. מחשבותם על הגזל ומדברים עמל ע״כ הרחק מהם כי מעשיהם מגונים:

4 בחכמה. בעבור עסק החכמה יבנה בית האדם ובעבור התבונה יתכונן ויתקיים הבית:

5 ובדעת. בעבור הדעת ימלאו החדרים כל הון וגו׳:

6 בעוז. עומד בחזקו בדבר יראת ה׳:

7 ואיש דעת. בעל דעת העדיף מחכם הוא מאמץ כח בהוראה ומוסיף והולך:

8 כי בתחבולות. ע״י תחבולות הדעת תוכל לעשות מלחמה מול היצה״ר המסית לעבירה:

9 ותשועה. התשועה ממנו היא באה ברבות מעלת היועץ וגדולתו בדעת ולזה מאמץ כח בכל פעם כאשר יתחכם בדעת החכמ׳:

10 ראמות. החכמות המה להאויל כאבן יקר אשר תקשה השגתו וחדל מהם לזה לא יפתח פיו בשער מקום שבת החכמים כי לא למד מאומה:

11 מחשב להרע. עם כי לא עשה הרעה סוף יגולה קלונו ויקראו לו בעל מחשבות רעות:

12 זמת. מחשבת אולת ורשע נחשבת לחטאת עם כי לא עשה מעשה:

13 ותועבות וגו׳. ר״ל הליצנות מתעבת את האדם בעיני כל עם כי אין בה כ״א עקימת שפתים:

14 התרפית. אם היית מרפא ידך מחברך מלעזור לו ביום צרתו אזי יהיה כחך צר ודחוק מלעזור לעצמך בבוא צרה עליך:

15 הצל וגו׳. מוסב על אם תחשוך האמור בסוף המקרא לומר אם תחשוך להציל את הלקוחים למות והמטים להרג:

16 כי תאמר. כי תכחש לומר הן לא ידענו אם לקוחים המה למות:

17 הלא. ר״ל הלא לא יועילו דברך כי הלא ה׳ שהוא בתוך לבות בני אדם הוא יבין אם ידעת אם לא ידעת:

18 ונוצר וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

19 והשיב. הוא ישיב גמול האדם כמפעלו ואם ידעת והתרפית יהיה צר כחך מדה במדה:

20 אכול. כשם שמאכל דבש טוב הוא וכשם שתשים טיפין מדבר מתוק על חכך:

21 כן דעה. כ״כ דע חכמה לתקן את נפשך אם מצאת אותה ויש לך לב משיג:

22 ויש אחרית. ר״ל וטובה היא מן הדבש כי בזה יש אחרית טוב אבל הדבש לפעמים יזיק באחרונה:

23 ותקותך. הגמול שאתה מקוה בעבורה הנה לא תכרת כי בוא יבוא וכפל הדבר במ״ש:

24 אל תארוב רשע. אתה רשע בראותך כי מטה יד הצדיק אל תארוב על מדורו ואל תגזול מקום רבצו בחושבך כאשר החל לנפול לא יוסיף לקום:

25 כי שבע. כי אף אם הצדיק נופל שבע פעמים יחזור ויקום אבל הרשעים הם הנכשלים מבלי תקומה בבוא עליהם הרעה:

26 ובכשלו וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

27 ורע בעיניו. על שאתה שמח בתקלתו:

28 והשיב מעליו. ר״ל עליך ישוב האף מעליו כי ממנו יסיר ועליך יחול:

29 אל תתחר. אל תתערב עם המרעים לעשות כמעשיהם ואל תקנא בהצלחת הרשעים:

30 לא תהיה אחרית. ר״ל לא תהיה האחרית כמו הראשית כי סופם לאבדון ויוכבה נר נשמתם:

31 ירא וגו׳. אתה בני מתחילה ירא את ה׳ ואח״כ את המלך לעולם יראת ה׳ קודמת:

32 ועם שונים. עם אנשים שמשנים פקודת המלך וילכו בשרירות לבם הרע עמהם אל תתערב:

33 יקום אידם. שברם של העוברים על מצות ה׳ ודבר המלך:

34 ופיד שניהם. עונש העובר על מצות ה׳ ועונש המדיח מפקודת המלך:

35 מי יודע. מה גודל העונש:

36 גם אלה לחכמים. ר״ל עם כי נראה שהדברים האלה כל חכם יבין מדעתו ואין מהצורך להזהירו מ״מ אמורים גם המה לחכמים והם יוסיפו לקח להבין תוכיות הדברים:

37 הכר פנים. ר״ל אף לעשות משפט אמת ולומר להיוצא זכאי הנה הכרתי פניך לזכותך הנה לא טוב ידבר כי יש בדבר ח״ה לפני הזכאים:

38 יקבוהו עמים. כי כאשר יראה הרשע שקוראים אותו צדיק יתפקר עוד יותר לעשות רעה לכל האומה בכלל ולזה יקללו כולם את הקוראו צדיק:

39 יזעמוהו לאומים. כפל הדבר במ״ש:

40 ולמוכיחים. אבל להמוכיחים את הרשע יונעם הדבר לומר לו בתוכחותיהם הלא באמת צדיק אתה רק בדברים אחדים תשגה לזאת הסר ממך גם את אלו:

41 ועליהם. על המוכיחים ההם תבא ברכת טוב כי הטיבו לעשות כ״א יאמרו לו בפה מלא רשע אתה יעיז פניו לומר שהדין עמו אבל בדברים כאלה ימשך לבבו אליו לשמוע בקולו:

42 שפתים ישק. כי עתה כדברם כדברים האלה אז הרשע הזה ישק שפה העליונה בתחתונה ולא יפתחם לדבר עזות מול המוכיחים ואדרבה יהיה עוד משיב להם דברים נכוחים לומר גם בדברים האלה אעשה כאשר אמרתם:

43 הכן. בתחלה הכן מלאכתך בחוץ והם מלאכת שדה וכרם:

44 ועתדה. הזמן לך בשדה די מחסורך אחר זה בנה ביתך לשבת בו כי אם לא תכין די מחסורך לא תוכל שבת בית כי תהיה נודד ללחם:

45 עד חנם. ר״ל דבר שלא ידעתו ועם כי הוא בדבר חנם שאין בדבר היזק ממון:

46 ברעך. בעבור אמונת רעך ר״ל על כי ידעת שדבריו אמת:

47 והפתית. ר״ל אף אם בשום פעם פתית אתה לרעך בשפתיך לעשות כזאת עכ״ז אתה לא תעשה כן:

48 אל תאמר. אל תחשוב אשיב להאיש הזה כפעלו כאשר האמין לי והעיד כן אאמין לו:

49 על שדה וגו׳. הוא ענין מליצה לומר הנה התבוננתי במעשה העצל:

50 כלו. על כל השדה עלה קוצים כי בעבור העצלות לא חרש כראוי לחתוך שרשי הקוצים לבל יגדלו:

51 וגדר. גדר האבנים שהיה סביב נהרסה כי העצל סר השגחתו:

52 ואחזה. וכאשר ראיתי אני את כל זה שמתי לבי להבין מה העצלות עושה וכאשר ראיתי לקחתי מוסר לעזוב דרך העצלות:

53 מעט שנות. ר״ל ראיתי כי דרך הנכון למעט בשינה ותנומה וגו׳:

54 חבוק ידים. דרך השוכב לנוח מחבק ידיו זה בזה:

55 ובא. ר״ל א״כ תעשה אז אף אם פעם יבא לך העוני לא תתמיד כי תלך לה כדרך המהלך בדרך שאינו מתעכב זמן רב במקום אחד:

56 ומחסורך. אף אם יבא לך חסרון מה בעושר לא יתעכב החסרון וכדרך האיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה שאין דרכו להתעכב במקום מן המקומות וכפל הדבר במ״ש: