מצודת דוד על משלי י״ז

1 טוב. יותר טוב לאכול פת חרבה בשלוה, משיהיה לו מלא הבית בשר זבוח בריב וקטטה:

2 בבן מביש. בבן האדון אשר הוא מלא מדברי בושה:

3 יחלוק נחלה. העבד הזה יקח חלק נחלה בתוך האחים כאלו היה אחד מהם:

4 מצרף. הכסף והזהב כאשר מי ירצה לדעת כמה יש בהם מן הסיגים יקח ממנו במשקל ידוע וישימו בכור והסיג ישרף ונשאר הכסף והזהב נקי ובזה יבחן הכל אבל לבות בני אדם יבחנם ה׳ הטובה היא אם רעה:

5 מרע. איש רע מקשיב לשמוע דבר און ושקר וכן בהפוך כי איש שקרן מאזין לשמוע לשון הוות לשבור בני אדם ולהרע להם ור״ל אהובים המה זה לזה ולא יתפרדו:

6 חרף עושהו. כי בלעגו כאלו יאמר שלחסרון דעתו העני ולא ה׳ פעל כל זאת:

7 שמח לאיד. השמח על תקלת חבירו לא ינקה מן התקלה ההיא כי תבוא גם עליו:

8 בני בנים. אף בני הבנים ישימום עטרה לראשו להתפאר בהם אם הגונים הם אבל הבנים אין דרכם כ״א להתפאר באבותם כי יותר מחוייבים בכבוד אביהם מבכבוד אבי אביהם ולזה עיקר התפארם באביהם:

9 לא נאוה. לא נאה בעיני הנבל דברי מעלה ויתרון ולא יחפוץ בהם וכ״ש שלא נאה שפת שקר בעיני מי שנדבה לבו בחכמה כי יותר ימאס החכם בשקר משימאס הנבל בדברי מעלה:

10 אבן חן וגו׳. השוחד הוא בעיני בעליו המקבלם כאבן המסוגל להרבות חן הנושאו כי כמו כן ישא הנותן חן בעיני המקבל ואל כל אשר יפנה ישכיל למצוא טעם וראיה להצדיק את הנותן:

11 מכסה. אם יחטא איש לאיש והוא מכסה על פשעיו ולא יזכירם הנה בזה מבקש אהבה ר״ל היא סיבה להיות מתאהב על הבריות:

12 ושונה בדבר. המספר הפשע ושונה בה לספרה שנית לבל ישכחנה מפריד מעצמו אלופו של עולם כי יעבור על לא תטור:

13 תחת. גערת המוכיח היא מטלת אימה בלב המבין יותר ממה שיחרד הכסיל אם יוכה מאה מכות:

14 אך מרי. מי שכל דבריו אך למרות בה׳ הוא מבקש רעה לעצמו בעה״ז:

15 ומלאך אכזרי ישולח בו. לדונו אחרי מותו:

16 פגוש. מוטב לפגוש באיש דוב שכול מבניו אשר דרכו להרוג אשר יפגוש בעבור מרירת הלב ועכ״ז יותר טוב שיפגוש הוא בו משיפגוש בו איש כסיל בעת ידבר אולתו להסית לעבירה:

17 תחת טובה. במקום הטובה לו:

18 לא תמוש וגו׳. כי לא ימצא מי משתדל להצילו מהרעה הואיל ואינו משלם כמו הגמול:

19 פוטר מים וגו׳. תחלת המריבה היא כפותח חור בגדר אמת המים והמים יוצאין דרך בו והחור הולך ומתרחב כי כן דרך המדון שהולך וגדל:

20 ולפני. עד לא נתגלה המדון לבני אדם נטוש את הריב כי אחר שתתגלה ימצאו מחרחרים ולא במהרה תשקט:

21 מצדיק וגו׳. ואף רק בדברים כי מהראוי לגנות מעשה הרשע ולשבח מעשה הצדיק:

22 למה זה. ר״ל הכסיל המוליך מחיר כסף למורים לקנות חכמה למה לו זה המחיר ומה הועיל בה ואם לקנות חכמה לעצמו הלא אין לו לב משיג דברים מושכלים:

23 אוהב הרע. ר״ל אהבת הרעים היא בכל עת בין ביום טובה בין בעת צרה אבל אהבת האח אינה תמידה כ״כ ורק בבוא צרה על אחיו אז ישוב להשתדל בו כי עצמו ובשרו הוא וא״כ הרי הוא כאלו האח נולד לתועלת וצרה:

24 תוקע כף. דרך חסר לב לתקוע כף בערבות ממון לפני רעהו ר״ל בשביל רעהו:

25 אוהב. מי שאוהב לפשוע בחבירו הלא יאהב מצה כי יעשה מריבה עמו:

26 ומגביה. המרים קול פתחי פיו כדרך גסי הרוח הוא מבקש שבר כי מעותדת לבוא עליו בעבור הגאוה:

27 עקש לב. המחשב עקשות:

28 ונהפך בלשונו. המהפך עצמו בלשונו לדבר תמימות ובקרבו ישים ארבו הוא עצמו יפול בהרעה אשר חשב לזולת:

29 לתוגה לו. ילד דבר להיות לו לתוגה:

30 ייטיב גהה. השמחה תיטיב לגוף כדבר רפואה ושברון רוח תייבש מוח העצמות:

31 שוחד וגו׳. הרשע יקח שוחד מחיק הנותן בסתר רב למען הטות ארחות משפט לזכותו בדין:

32 את פני. החכמה מצויה לפני המבין כי ילמד מכל אדם אבל הכסיל ישוטטו עיניו בקצה הארץ כי יחשוב אין מי במקומו ללמוד ממנו כ״א מהחכמים היושבים ממרחק:

33 כעס. בן כסיל הוא מכעיס לאביו וממרר לאמו אשר ילדתו:

34 גם ענוש וגו׳. ר״ל מי שהוא לא טוב ימאס כ״כ בצדק עד אשר גם יענש לצדיק על צדקו ויתמיד להכות נדיבים על מעשה היושר כי בעיניו לרע תחשב:

35 חושך אמריו. המונע דברים בטלים הוא יודע דעת:

36 יקר. מי שרוח פיו הוא יקר וחשוב וימעט בהם הוא איש תבונה וכפל הדבר במ״ש:

37 גם אויל מחריש. מי שיוכל להשתיק גם את האויל שלא יוסיף לדבר אולתו המחריש הזה לחכם יחשב כי דבר גדול עשה:

38 אוטם. הסותם שפתי האויל ר״ל המחדיל אותו ממאמריו יקרא נבון וכפל הדבר במ״ש: