מצודת דוד על נחמיה ט׳

1 נאספו. לירושלים לשוב לה׳ על מעלם:

2 ובשקים. ובלבישת שקים והוא מענין תשובה והכנעה:

3 ואדמה. ועפר על ראשם וגם זה מענין תשובה:

4 מכל בני נכר. מנשים של העובדי כוכבים ובניהן וכמ״ש בעזרא:

5 על עמדם. על מעמדם ולא זזו ממקומם:

6 ויקם. על ישוע לבד חוזר וכאומר ויקם וכו׳ ישוע וכן בני וכו׳:

7 על מעלה הלוים. על המעלה שהיו הלוים עומדים עליה לדבר בשיר:

8 בקול גדול. לעורר את הכוונה:

9 ויאמרו. אל העם אמרו קומו בזריזות וברכו וכו׳:

10 מן העולם וכו׳. ר״ל המושל מקצות העולם עד קצתו:

11 ויברכו. חזרו פניהם כלפי המקום ב״ה ואמרו הן בני ישראל יברכו שם כבודך אבל אתה מרומם על כל ברכה ותהלה כי אין לספר כל תהלתך:

12 שמי השמים. הם השמים העליונים אשר המה ממעל השמים הנראים:

13 וכל צבאם. הם הכוכבים ומזלות:

14 ואתה מחיה. אתה נותן חיות ומזון לכולם:

15 מאור כשדים. ארז״ל כי נמרוד השליכו לכבשן אש בארץ כשדים וה׳ הצילו:

16 אברהם. המורה על רוב הגדולה שיהיה לאב המון גוים כמ״ש בתורה:

17 לתת לזרעו. מפני אריכת הדברים חזר לומר שוב מלת לתת וכן דרך המקרא ותקם. וקיימת:

18 ותרא. נתת לב לראות בעניים ולגאלם:

19 הזידו עליהם. הרשיעו על ישראל להעבידם בקושי ובפרך:

20 כהיום הזה. אשר נתפרסם שמך עד מאד:

21 במצולות. השלכתם למטה בעומק הים כמו אבן הנופל לקרקעות המים אף אם הם חזקים ורדופים מאד:

22 ובעמוד ענן. על ידי עמוד הענן הנהגתם ביום להורות להם הדרך אשר ילכו בה:

23 ודבר עמהם. דברת עמהם:

24 משמים. כי הרכין את השמים ופירש על ההר:

25 ולחם. הוא המן:

26 לרעבם. להשביעם מן הרעבון:

27 לצמאם. לרוות צמאונם:

28 ותאמר להם. הבטחת להם:

29 נשאת את ידך. ענין שבועה היא בהרמת ידו אל עצמו וכמ״ש אשר נשאתי את ידי וכו׳ שמות ו׳:ח׳:

30 והם ואבותינו. כפל הדבר לתוספת ביאור:

31 ויקשו. הוא ענין מליצה כאלו נתקשה העורף לבל יוכלו להפך הפנים מול ה׳:

32 ויתנו ראש. אמרו לעשות לעצמם ראש לשוב למצרים לעבדם כמאז:

33 במרים. בעבור רוב המרי והמרד שהיה בהם רצו לעשות כזאת:

34 ואתה וגו׳. אבל אתה אלוה סליחות וכו׳ והעברת פשעם ולא עזבתם:

35 ואתה ברחמיך וכו׳. ר״ל אף שהיו ראוים לעזבם בעבור מעשיהם אבל אתה ברחמיך הרבים לא עזבתם:

36 ואת הדרך. ולהנחותם את הדרך:

37 ורוחך הטובה. השפעת עליהם רוח חכמה ובינה להשכילם דברי תורתך:

38 לא חסרו. מכל דבר המצטרך:

39 לא בצקו. לא נפחו להיות כבצק הזה כאשר יתחמץ ועולה למעלה וכדרך שאר הולכי רגל:

40 ותחלקם לפאה. גרשת העובדי כוכבים וחלקתם להיות נפוצים בקצות הארץ:

41 ארץ סיחון וכו׳. כפל הדבר לתוספת ביאור:

42 לבוא לרשת. מוסב על ותביאם וכו׳ לבוא לרשת:

43 חצובים. חפירת הבור במקום סלעים קרוי חציבה:

44 וישמינו. נעשו שמנים ובעלי בשר:

45 ויתעדנו. היו מעדנין עצמם ברוב גודל הטוב שהשפעת להם:

46 וימרו וימרדו. הוא כפל ענין במ״ש ויורה על גודל המרידה:

47 העידו בם. התרו בם כי רוב המתרים מתרים בעדים למען לא יכחש:

48 וכנוח להם. וכאשר היה להם מנוחה מן העובדי כוכבים:

49 ויזעקוך. זעקו אליך:

50 רבות עתים. ר״ל לא פעם ולא שתים כ״א בעתים מרובות:

51 ותעד בהם. היית מתרה בהם ע״י הנביאים:

52 ובמשפטיך וגו׳. ר״ל אף בעשיית משפטיך לא עשו לקיים מצות ה׳ כ״א עשו שלא לשמה ואף בדרך חטא כענין הריגת החוטאי׳ בכדי להתנקם נקמתו וכדומה:

53 אשר יעשה וגו׳. ר״ל המשפטים אשר אם יעשה אותם האדם ישיג החיים בעבורם הנה המה חטאו בם:

54 כתף סוררת. כאדם המסיר כתפו ופונה ללכת מחברו:

55 ותמשוך. ר״ל משכת עליהם חסד:

56 ברוחך. ברוח נבואה הבאה מעמך:

57 ולא האזינו. לא הטו אוזן לשמוע:

58 הברית. הגמול שהבטחת בברית:

59 אל ימעט. ר״ל יחשב לפניך למרובים וימרקו כל פשעי עמך:

60 אשר מצאתנו. אשר מצא אותנו וחוזר ומפרש למלכינו וכו׳:

61 מימי מלכי אשור. שהיו הראשונים אשר הרעו לישראל:

62 ואתה צדיק. הדין עמך על כל התלאה הבאה עלינו:

63 כי אמת עשית. כי אתה היית מאמת ומקיים כל מה שהבטחתנו:

64 ואנחנו הרשענו. ולא עשינו כגמול הראוי:

65 ואת מלכינו. ר״ל ועם מלכינו וכו׳ הרשענו כי גם המה לא עשו תורתיך וכו׳ אשר הייתי מתרה בהם לעשותם:

66 במלכותם. עם שהיה בהם המלוכה ורוב טובה עכ״ז לא עבדוך ולא שבו מדרכיהם הרעים:

67 הנה וגו׳. ר״ל אבל עתה הנה אנחנו עבדים למלכי פרס:

68 מרבה וכו׳. כי מלכי פרס לוקחים מהם המס וכל דבר היפה אף נעים:

69 כרצונם. עושים כרצונם: