מצודת דוד על נחמיה ד׳

1 כי עלתה ארוכה. בא רפואה ר״ל נתחזק החומה כי התחילה מקומות הפרוצים להיות נסתמים:

2 ולעשות לו תועה. לעשות לישראל בלבול המחשבה להיות תועה בדעתו לבל ידע מה לעשות:

3 ונעמיד. העמדנו שומרים על הבונים מפני סנבלט וחבריו:

4 ויאמר יהודה. נחמיה מספר וקובל על הדברים אשר סבבוהו ואמר יהודה אמר הנה מרוב העבודה כבר נחלש כח אנשי הסבל והעפר המצטרך לשאת ולשפוך בחומה הלא מרובה היא:

5 ואנחנו. אף לא נוכל לבנות בחומה מפחד האויב:

6 ויאמרו צרינו. ואויבינו אמרו נבוא פתאום על הבונים ולא ידעו בדבר ולא יראו אותנו עד אשר נבוא אל תוכם ממש והרגנו אותם ובזה נבטל המלאכה כי לא יבנו עוד בראותם שנפל מהם רב בעבור הבנין:

7 היושבים אצלם. בערי הצרים והיו הם נכנעים להם:

8 ויאמרו לנו. היהודים הם התרו וזרזו אותנו עשר פעמים וכה אמרו התקבצו מכל המקומות שאתם מפוזרים בהם אשר כולכם תשובו עלינו למלחמה כי גם היהודים ההם בע״כ באו עם הצרים לארוב על הבונים אבל גילו מצפון הדבר לאנשי ירושלים להיות נשמרים מהם:

9 מתחתיות למקום. מתחת מקום הבנין מאחורי החומה כלפי החוץ:

10 בצחיחים. בגבה הסלעים:

11 ואעמוד. יפרש אמריו לומר שהעמיד שם את העם כל המשפחה לעצמה עם חרבותיהם וכו׳ למען ישמרו את הבונים:

12 וארא. ראיתי כי טוב לזרזם ולחזק לבבם וקמתי ואמרתי אל החורים וכו׳ זכרו. לשאול מעמו עזרה:

13 על אחיכם. בעבור אחיכם וכו׳:

14 נודע לנו. אשר המה רוצים לבוא עלינו פתאום ונשמרים אנו מהם:

15 ויפר וגו׳. כי לא באו מעתה להלחם ולהשבית הבנין:

16 ונשב. אחר אשר שמענו כי חדלו לבוא שבנו אל החומה לעשות המלאכה:

17 מן היום ההוא. אשר שמענו שהיו הצרים חפצים לבוא עלינו למלחמה:

18 מחזיקים. אוחזים בידם הרמחים וכו׳:

19 אחרי וגו׳. היו הולכים תמיד אחרי העם להיות נכונים להלחם אם יבוא האויב:

20 והנושאים בסבל. הנושאים במשא ולתוספת ביאור אמר שוב עומסים:

21 מחזקת השלח. אוחזת החרב:

22 איש. כל איש היה חרבו קשור על מתניו כשהוא בונה:

23 והתוקע. היודע לתקוע בשופר עמד אצלי:

24 הרבה ורחבה. ר״ל במקומות מרובות:

25 רחוקים וגו׳. ואין האחד רואה את אחיו ואף קולו לא ישמע:

26 שמה תקבצו. ונהיה אגודה אחת להלחם מול האויב הבא:

27 לנו. בעבורינו:

28 ואנחנו. חוזר לספור דבריו ואמר שלא עזבנו המלאכה:

29 וחצים. חצי העם או חצי נעריו:

30 מחזיקים. היו אוחזים ברמחים לשמור את הבונים:

31 בעת ההיא. עד לא כלו בנין החומה:

32 לעם. המה אשר מערי יהודה:

33 בתוך ירושלים. לשמור מן האויב כי פן יבוא:

34 משמור. עוסקים בשמירה:

35 מלאכה. עוסקים במלאכה:

36 ואחי. חברי:

37 אשר אחרי. הנמשכים אחרי ונשמעים אלי:

38 פושטים בגדינו. לשכב מבלי לבוש וכ״ז מפחד האויב:

39 איש שלחו המים. ר״ל זולתי האיש אשר המים הפשיטו כלומר הצריך לטהר עצמו בטבילה הוא לבדו פשט את בגדיו והרי הוא כאלו המים הפשיטו: