מצודת דוד על שופטים ו׳

1 מפני מדין. להסתיר עצמן מפניהם:

2 והיה אם זרע. רצה לומר, כאשר זרע והתחיל לצמוח:

3 יבול הארץ. צמחי התבואות:

4 עד בואך עזה. מתחלת הגבול עד אשר תבוא אל עזה, וכאלו ידבר לנוכח מול האדם היודע המקום:

5 כל לחציכם. הם מלכי כנען אשר לחצו אתכם בהלחמם עמכם:

6 ולא שמעתם בקולי. כאומר, בעבור זה באה הרעה עליכם:

7 אשר ליואש. ׳האלה׳ היתה של יואש, שהיה מבני אביעזר, מבני מנשה:

8 להניס. רצה לומר, להבריח ולהטמין:

9 בי אדני. בקש ממנו להשיבו על דבריו, ואמר לו, ואם אמת שיש ה׳ עמנו, למה אם כן מצא אותנו הרעה, ׳ואיה כל נפלאותיו׳, וכי כלו:

10 ועתה נטשנו. ואיך אם כן תאמר שה׳ עמי:

11 ה׳. רצה לומר, מלאך ה׳:

12 בכחך זה. רצה לומר, בכח זה הזכות אשר למדת סניגוריא על ישראל, תוכל להושיעם:

13 הלא שלחתיך. ועשה השליחות:

14 אלפי. האלף שבית אבי נמנה בו, הוא הגרוע מכולן, ואנכי הוא הקטן שבבית אבי, ומי ישמע לי ללכת אחרי:

15 כי אהיה עמך. והכל ישמעו לך:

16 כאיש אחד. רצה לומר, מהרה ובקלות:

17 אות. איזה מופת ופלא לדעת אשר אתה מלאך ה׳ מדבר עמי, כי לא היה רגיל בנבואה וחשב פן אין זה נבואה:

18 והנחתי לפניך. ועשה לי בה אות:

19 בא. אל הבית:

20 ויעש. רצה לומר, תקן ובשל:

21 ויגש. הגיש אליו המנחה הזאת:

22 הלז. שהיה לפניהם:

23 שפוך. על הסלע:

24 הלך מעיניו. רצה לומר, לא ראהו עוד:

25 כי מלאך ה׳. כי עד הנה היה מסתפק בדבר, ולזה שאל אות:

26 אהה ה׳. רצה לומר, אתה ה׳, מילל אני כי לבי יפחד על אשר ראיתי מלאך, פניו מול פני:

27 לו. למזבח:

28 ה׳ שלום. רצה לומר, פה אמר לי ה׳ שלום:

29 עודנו. עוד הוא עומד בעפרה שהיא מנחלת בני אביעזר:

30 אשר לאביך. שהוא של אביך:

31 ופר השני. גם קח פר השני שנתפטם לעבודה זרה זה שבע שנים:

32 המעוז הזה. הוא הסלע האמור למעלה פסוק כ:

33 במערכה. רצה לומר, במקום ישר, שתוכל לערוך שם אבני המזבח:

34 הפר השני. והפר אשר לאביו, צוה לקחתו לבל יקריבו הם לעבודה זרה, ולא הוזכר מה נעשה בו, או זהו הפר אשר לאביו, וכמו שכתוב למעלה:

35 בעצי האשרה. להבעיר בהם האש:

36 הבנוי. אשר נבנה זה מחדש:

37 ויאמרו גדעון. לא פירש מי היו האומרים:

38 וימת. רצה לומר, נמית אותו:

39 האתם. וכי אתם תריבון בעבור הבעל, וכי אתם תושיעון אותו, בתמיה:

40 אשר. מי אשר יריב בעבורו יומת על ידי עד הבוקר, רצה לומר, טרם יבוא הבוקר השני:

41 אם אלהים הוא. אם יש בו אלהות, יריב בעצמו את ריבו:

42 ויקרא לו. יואש קרא לגדעון בנו:

43 ויעברו. את הירדן:

44 ורוח ה׳. בא לו מה׳ רוח גבורה ואומץ הלב:

45 ויתקע. לסימן להאסף:

46 ויזעק. נאספו אחריו משפחת אביעזר:

47 לקראתם. באו אל גדעון ואנשיו למולם:

48 וידעתי. על ידי המופת הזה:

49 ויזר. סחט להוציא הבלוע, והיה נמצץ ספל מלא: