מצודת דוד על שופטים י״ח

1 אין מלך. כי אם היה מלך, היה הוא לוחם מלחמות העם עם כל עמו ולא שבט לבד:

2 כי לא נפלה לו. להיות בה די צרכו:

3 עד היום ההוא. עד אשר כבש לעצמו מחוץ לגבול ארץ ישראל:

4 בתוך שבטי וגו׳. מוסב למעלה, לומר לא נפלה לו די צרכו בהנחלה הנחלקת לו בתוך שבטי ישראל:

1 ממשפחתם. אחד מכל משפחה:

2 מקצותם. מהקצינים שבהם, וכאשר שלח משה נשיאי העדה:

3 מצרעה ומאשתאול. מנחלת יהודה היו יהושע טו לג, ובני דן ישבו בהם כגרים:

4 את הארץ. היא ׳ליש׳ האמור בענין להלן פסוק ז:

5 עד בית מיכה. סמוך לבית מיכה:

1 המה עם בית מיכה. כשהמה היו סמוך לבית מיכה, הכירו את קול הנער בדברו עם מי:

2 שם. אל הבית:

3 מי הביאך וגו׳. רצה לומר, אצל מי אתה ומה מלאכתך, ומה הניתן לך בשכרך:

1 כזה וכזה. סיפר להם כל המאורע:

1 שאל נא. כי טעו וחשבו שיש בו ממש להוריד על עצמו כחות עליונות ולהגיד עתידות:

1 ויאמר להם. אחר ששאל, אמר להם דרככם הוא מול ה׳ להשגיח בה ולהצליח אתכם:

1 יושבת לבטח. רצה לומר, אינם נשמרים ממלחמה, והיא כדרך צידון היושב שוקט ובוטח ואינו נשמר ממלחמה:

2 ואין מכלים. אין בארץ מי שיכלים אפילו בדבור, כי לא הורגלו במלחמה וקטטה:

3 יורש עצר. יורש ארצם עצור מהם, רצה לומר, אין להם יורש ארצם ללחום לאחר זה בעבור הארץ:

4 ורחוקים המה. ונכבש הארץ עד לא יהיה נשמע להם ואולי היה מדרך צידונים לעמוד בעזרת כל נרדף:

5 ודבר אין להם. אין להם ברית כרותה עם מי לשיבוא בעזרתם:

1 צרעה וגו׳. אל צרעה וכו׳:

2 מה אתם. רצה לומר, מה אתם משיבים, ומעניינו תבין חסרונו:

1 ואתם מחשים. רצה לומר, אתם היו מחשים לבל יודע לאיש פן יקדמנו מי משבט אחר, ואל תעצלו ללכת וכו׳, כי עם כל זה פן יודע למי:

1 כבואכם. כאשר תבואו, אז מיד תבואו אל עם בוטח, רצה לומר, לא תצטרכו ללכת דרך אשר תמצא אתכם בה מלחמה:

2 רחבת ידים. מקום רחב להחזיק את כולכם כאשר יתן ה׳ אותה בידכם:

3 אין שם מחסור וגו׳. רצה לומר, עם שאינה מארץ ישראל, מכל מקום אין נחסר בה ממה שיש בארץ ישראל; או רצה לומר, לא נחסר בה מכל דבר שיש בעולם:

1 בקרית יערים. רצה לומר, סמוך לה:

2 למקום ההוא. מקום החניה:

3 אחרי. לא לצד צרעה ואשתאול שבדן, כי אם מהעבר מזה והיא בין צרעה ואשתאול שהיו בנחלת יהודה:

1 ההולכים לרגל. אשר הלכו מקודם לרגל:

2 הידעתם. רצה לומר, וכי ידעתם, הלא אינכם יודעים אשר נגד לכם יש כאן אפוד וכו׳:

3 דעו מה תעשו. רצה לומר, הכינו עצמכם ולקחתם:

1 ויסורו שמה. המרגלים הלכו לבית מיכה:

2 בית מיכה. אשר היה בבית מיכה:

1 חגורים. כשהם חגורים וכו׳:

2 אשר מבני דן. מוסב על ׳שש מאות איש׳:

1 ויעלו. כי המרגלים חזרו עם הלוי אל השש מאות איש, ובדבר הלוי עמהם עלו המרגלים מהם, ושבו ובאו לבית הלוי ולקחו את הפסל וכו׳:

2 והכהן. הלוי הזה העשוי לכהן, היה ׳נצב פתח השער׳ וכו׳:

1 ואלה. המרגלים באו אז לבית מיכה ולקחו את פסל וכו׳, ולא היה אז הכהן בביתו:

2 ויאמר אליהם הכהן. כאשר באו אל המחנה ובידם הפסל וכו׳, אמר להם, מה אתם עושים, רצה לומר, למה תקחום:

1 שים ידך על פיך. לסתמו לבל ישמע קולך:

2 והיה לנו. ותהיה לנו למורה ולמלמד:

3 הטוב. וכי טוב יותר להיות ׳כהן לבית איש אחד׳, או טוב יותר להיות כהן ׳לשבט בישראל׳, ואם כן הלא לטובה יחשב לך:

1 וייטב לב הכהן. הוטב בלבו דבריהם, ויקח מידם את האפוד וכו׳ לשאת אותם בעצמו, ובא בקרבם ללכת באשר ילכו:

1 ויפנו. מן המקום ההוא והלכו לדרכם:

2 את הטף וגו׳. מה שהביאו עמהם מביתם:

3 לפניהם. בחשבם פן ירדפו בני העיר אחריהם וילחמו הגברים עמהם, והטף וכו׳ ילכו לדרכם בעודם נלחמים:

1 הרחיקו. כשהיו רחוקים מבית מיכה:

2 עם בית מיכה. סמוך לבית מיכה:

1 ויקראו. המתין עד בואם לדבר עמהם:

2 ויסבו. בני דן הפכו פניהם מול מיכה, ואמרו, מה נחסר לך כי נאספת לרדוף:

1 את אלהי. הפסל וכו׳:

2 ומה לי עוד. מה נשאר לי עוד בבית אשר לא לקחתם:

1 עמנו. בהיותך עמנו:

2 אנשים מרי נפש. הכעסנים שיש בסיעתנו:

3 ונפש ביתך. הבאים עמך:

1 שקט ובטח. לא היו נשמרים מן המלחמה:

2 ואת העיר שרפו. כי לא יוכלו לה כי אם על ידי השרפה, ולולא זאת לא שרפוה, כי הלא נתיישבו בה:

1 ואין מציל. לא היה להם מציל:

2 כי רחוקה. וכבשוה עד לא נשמע להם:

3 ודבר. לא היה להם כריתת ברית עם מי:

4 אשר לבית רחוב. הסמוך לבית רחוב:

5 ויבנו. כי שרפוה במלחמה, כמו שכתוב למעלה פסוק כז:

1 אשר יולד. שלא נחשוב שראש המשפחה הבאה אל ליש היה שמו דן ועל שמו קראו שם העיר דן:

2 לראשונה. טרם שקראוה בשם דן:

1 ויקימו להם. להיות לעבודה זרה ולעבדו:

2 ויהונתן. הוא הלוי הנזכר:

3 בן מנשה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה בבא בתרא קט ב שהוא משה, ומפני כבודו נאמר ׳מנשה׳, ותלאו הנו״ן לדעת שאינה מן השם:

4 עד יום גלות הארץ. הוא גלות הארון שהיה בימי עלי שמואל א פרק ד, ולזה לא אמר ׳עד גלות ישראל׳, כי אז לבד הארון גלה ולא ישראל, ועד הזמן ההוא עמד הפסל, אבל לאחר זמן שעמד שמואל לשופט, בער אותם מן הארץ:

1 וישימו להם. לאלוה ולעבדו:

2 כל ימי וגו׳ בשלה. מתחלת העמדתו עמד כל ימי וכו׳ בשלה, אבל אחר שגלה הארון משלה בימי עלי שם שם ועמד שמואל לשופט, בערו מן הארץ: