מצודת דוד על יהושע כ״ב

1 אשר צוה. שתעברו חלוצים לפני בני ישראל למלחמה:

2 הניח. נתן להם מקום מנוחה:

3 פנו ולכו. פנו מכאן, ולכו וכו׳:

4 רק שמרו מאד. אף אם תרחיקו ממשכן ה׳:

5 ולחצי שבט המנשה. בזה יתן טעם למה היה רק חצי שבט המנשה עם בני ראובן ובני גד:

6 וגם כי שלחם. רצה לומר, וגם זאת דבר להם כאשר שלחם והוא הדבר הנאמר במקרא שלאחריו:

7 אליהם. לבני ראובן, ולבני גד ולחצי שבט מנשה:

8 עם אחיכם. הם אשר נשארו בעבר הירדן לשמור הנשים והטף והרכוש:

9 אשר בארץ כנען. רצה לומר, בשפת הירדן המערבי שהוא מארץ כנען:

10 למראה. רצה לומר, להיות למראה עינים, לא לעולה וזבח:

11 לצבא. אם לא יתקנו את אשר עותו, כי הם חשבו שעשאוהו לעולה וזבח:

12 וישלחו. טרם עלו לצבא, שלחו להוכיחם, כי אולי ישובו:

13 ואיש. כל אחד מעשרה הנשיאים היה הראש לבית אבותם, והמה היו הראשים לכל אלפי ישראל:

14 מה המעל. רצה לומר, למה מעלתם בה׳:

15 בבנותכם. במה שבניתם:

16 למרדכם. לעשות בזה מרידה בה׳:

17 המעט. רצה לומר, וכי העון שבידנו מאז האם קל הוא:

18 עון פעור. העון שעבדו לפעור:

19 לא הטהרנו. רצה לומר, לא נתכפר מכל וכל:

20 בעדת ה׳. אף באלו שלא חטאו:

21 היה הנגף. על שלא מיחו:

22 אתם תמרדו. ואנו הלא נקיים אנחנו מזה העון:

23 ומחר. רצה לומר, לאחר זמן בעת התשלומין, יקצוף ה׳ על כולם על שלא מיחו, ונהיה כולם נלקים על ידו, אם כן, בעל כרחנו צריכין אנו למחות בידכם:

24 ואך אם טמאה. אם בעיניכם טמאה ארץ אחוזתכם לפי שאין המשכן שם, ובעבור זה תחשבו לומר שאין השגחת המקום עליכם רק על ידי אמצעות השר השורר, ואליו תעשו המזבח לעולה וזבח:

25 עברו לכם. הלא זאת עשו עברו הנה והאחזו נחלה בתוכנו:

26 ובה׳ אל תמרדו. כי גם בדבר זה יחשב למורד בה׳:

27 ואותנו אל תמרדו. כי הואיל ועל ידכם יבוא הקצף על כולנו, הרי הוא כאלו מרדתם בנו:

28 בבנותכם. במה שבניתם:

29 לא גוע בעונו. תחסר מלת לבד, ורצה לומר, אף שהיה רק איש אחד ואין בדבר חלול ה׳, מכל מקום לא גוע הוא לבד, כי הקצף היה על כולם:

30 אל אלהים ה׳. רצה לומר ה׳ שהוא אל על כל אלהים, והם המלאכים הקרואים אלהים, וכפלו דבריהם לחזק מאמרם:

31 הוא יודע. מאז יודע הוא שלבבנו נאמן לפניו:

32 וישראל הוא ידע. רצה לומר, ובהאריך הזמן גם ישראל ידע ויכיר כי כנים אנחנו:

33 אל תושיענו. הסבו פניהם כלפי מעלה, ואמרו אם מעשה המזבח היה במרד ובמעל, אזי אל תושיענו היום הזה, ולא תאריך אפך:

34 לבנות. רצה לומר, אם הכוונה היתה לבנות לנו מזבח לשוב מה׳ וכו׳:

35 ה׳ הוא יבקש. אם הכוונה היתה על זאת, אזי יבקש ה׳ מאתנו וישלם גמול:

36 ואם לא. מוסב למעלה, לומר: ואם לא עשינו את זאת מחמת דאגה ופחד מדבר אחר, אזי ה׳ הוא יבקש:

37 לאמר. עתה מפרשים דבריהם ואומרים: כי אמרנו פן לאחר זמן יאמרו בניכם וכו׳:

38 מה לכם ולה׳. כאלו יאמרו מה לכם לה׳, ומה לה׳ לכם, רצה לומר, אין לכם חלק בה׳ ולא ה׳ בכם:

39 והשביתו. ובזה ימנעו את בנינו מליראה את ה׳:

40 ונאמר. ובעבור זה אמרנו נעשה את זאת לבנות מזבח, אולם לא לעולה וזבח:

41 כי עד הוא. כי רק להיות הוא עד בינינו, שגם אנחנו נעבוד את ה׳, כי גם לנו חלק בו, כי המזבח אשר בינינו דומה הוא למזבח ה׳, ולזה יחשב לעד:

42 ולא יאמרו. ולא יוכלו עוד לומר כזאת:

43 ונאמר. בהיות המזבח בנוי, נאמר כאשר יאמרו בניכם כזאת, אז נשיב להם: ראו תבנית המזבח העומד לעד, כי הלא לא נעשה עליו עולה וזבח, ואם לא להיות לעד, על מה נבנה:

44 חלילה לנו ממנו. המרד בה׳ הוא חולין לנו מצד עצמינו, מבלי דבר התוכחה:

45 מלבד. להיות עוד אחד זולת המזבח אשר לפני משכן ה׳:

46 היום ידענו וכו׳. בתת בלבבנו להזהר מבוא בדמים ולדבר תחלה פנים אל פנים, כי רואים אנו אשר לא מעלתם המעל הזה אשר חשבנו, ואדרבה אז בבנין המזבח הצלתם את בני ישראל מיד מכת ה׳, כי מעתה לא יחטאו להשבית את בניכם מליראה את ה׳ ולא יענשו, מה שאין כן אם השביתו, כי אז לא היו נצולים מעונש:

47 דבר. תשובה על דברי השליחות:

48 ויברכו אלהים. על אשר נתן בלבם לשלוח להם טרם ילחמו:

49 ולא אמרו. לא חשבו עוד להלחם בם, כי קבלו דבריהם הנאמרים באמת:

50 ויקראו וכו׳ למזבח. תחסר מלת עד, ורצה לומר, ויקראו וכו׳ למזבח עד, כי עד הוא בינינו ובין בני ישראל היושבים בעבר הירדן המערבי אשר ה׳ הוא האלהים, וכמוהם כמונו מאמינים את זאת באמונה שלימה: