מצודת דוד על יהושע ב׳

1 מרגלים חרש מחפשים מחשבות הבריות, אם נמס לבבם:

2 לאמר. רצה לומר: וכה אמר:

3 ותצפנו. כל אחד במקום מיוחד, כי יותר נוח להטמין אחד אחד:

4 האנשים. אשר תשאלו עליהם:

5 ולא ידעתי. בעת בואם:

6 ויהי השער. רצה לומר, בעת בוא זמן סגירת שער העיר, כאשר חשך היום:

7 כי תשיגום. היות זה מקרוב יצאו:

8 ותטמנם. הוסיפה להטמינם במקום יותר נסתר:

9 בפשתי העץ. בפשתים שהם עדיין בתוך העץ, והם הקנים של פשתן:

10 הערוכות. בכדי שלא ירגישו שיש מי טמון שם:

11 אחריהם. כן חשבו הרודפים לפי דעתם:

12 סגרו. לפי שרצו לבקשם עוד בעיר, לזה סגרו שומרי השער את השער, שלא יצאו מעתה:

13 והמה. המרגלים:

14 וכי נפלה וכו׳. ולא נעצר כח להלחם בכם:

15 ולא קמה וכו׳. רצה לומר, כל איש רוחו נמוכה ושפלה:

16 הוא אלהים. אם כן היכולת בידו על כולם:

17 ועתה. הואיל והדבר ברור:

18 חסד. היות כי עדיין לא עשיתם לי טובה מאומה:

19 ועשיתם וכו׳. לזה גם אתם עשו חסד עם בית אבי מבלי הקדמת טובה מהם:

20 אות אמת. סימן אמיתי, למען ידעו כל ישראל לבל ישלחו בנו יד:

21 נפשנו וכו׳. אם מי ירצה לשלוח בכם יד, נמסור עצמנו למיתה בכדי להציל אתכם:

22 את דברנו זה. את האות שאת מבקשת ונתנה לך, כי אם תגידי לגלות האות, הרבה יעשוהו להציל עצמם:

23 חסד ואמת. היות את עשית עמנו חסד אבל צפית לתשלום גמול, אבל אנו נעשה עמך חסד של אמת מבלי תקות תשלום גמול:

24 בעד החלון. כי שערי העיר סגרו:

25 בקיר החומה. פני החלון אל מחוץ לחומה:

26 פן יפגעו. כשתלכו עתה לדרכיכם, פן יפגשו בכם הרודפים בשובם:

27 שמה. בההר:

28 נקיים. רצה לומר, רוצים אנחנו להיות נקיים מעון בטול שבועה, ולזה נפרש הדבר היטב:

29 אנחנו באים. רצה לומר, בעת נבוא בארץ:

30 הזה. אשר הורדתנו בו:

31 תקשרי. להיות לאות וסימן:

32 בו. מוסב על החלון ורצה לומר, דרך בו:

33 דמו בראשו. רצה לומר, עון מיתתו על עצמו כי פשע בנפשו:

34 ואנחנו נקים. כי לא היה מהאפשר לשומרו מן המיתה:

35 זה. הסימן והאות הזה:

36 כן הוא. רצה לומר, זהו הדרך הנכון:

37 ותשלחם. לפי שהלכו אל ההר בעצתה, אמר ותשלחם:

38 ותקשור. בעת שבאו ישראל בארץ:

39 כי נתן. במקרא שלפניו נאמר שספרו המוצאות אותם, וכאשר תמו לספר, אמרו הנה תכלית הדבר הוא כי נתן ה׳ וכו׳: