מצודת דוד על ירמיהו כ״ה

1 על ירמיהו. אל ירמיהו:

2 ליהוקים. למלכות יהויקים:

3 על כל עם. אל כל עם:

4 ליאשיהו. למלכות יאשיהו:

5 זה שלש ועשרים שנה. י״ט שנה בימי יאשיהו כי מלך ל״א שנים וד׳ בימי יהויקים בנו הרי כ״ג:

6 היה דבר ה׳ אלי. דבר בי הנבואה:

7 ואדבר. ואני דברתי אליכם הנבואה והייתי משכים ומדבר ר״ל אני הייתי זריז לומר הנבואה אבל אתם לא שמעתם:

8 ושלח ה׳. ועוד שלח ה׳ שאר נביאים והיה משכים ומשלח בזריזות רב ואתם לא שמעתם:

9 ולא וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

10 לאמר. ר״ל הלא כל הנבואות היו לטובתכם לאמר שובו עתה כל איש מדרכו וכו׳ ובעבור זה תשבו על האדמה וכו׳:

11 למן עולם. ר״ל מעת הנתינה עד עולם:

12 במעשה ידיכם. באלילים העשוים במעשה ידיכם:

13 ולא ארע לכם. לא אעשה עמכם רעה:

14 ולא שמעתם. עם כי הדבר היה לטובתכם לא שמעתם כו׳:

15 למען הכעיסני. לא היה זה אלא למען הכעיסני וכו׳ וההכעסה תהיה באמת לרע לכם:

16 הנני שולח. ר״ל אעיר לבות עכו״ם שונות מפאת צפון:

17 עבדי. ר״ל עושה שליחותי בדבר זה:

18 סביב. היושבים סביבות א״י:

19 והחרמתים. את כולם אחרים ואשימם לתמהון ולהיות שורקין עליהם ועד זמן רב יהיו חרבים:

20 והאבדתי וכו׳. ר״ל לא ישמע עוד קול ששון וכו׳:

21 קול חתן. קול שמחת חתן:

22 קול רחים. מגודל הרעה לא ימצאו תבואה לטחון ברחים:

23 ואור נר. מחסרון השמן ישבו באפלה:

24 הגוים האלה. היושבים סביבות א״י:

25 כמלאות. כאשר יהיה נשלם שבעים שנה:

26 אפקוד. אזכור עליהם עוונם:

27 ועל הגוי ההוא. זה בבל:

28 בספר הזה. בסוף הספר:

29 על כל הגוים. שהם יבואו ויחריבו את בבל עד היסוד בה:

30 כי עבדו. עבר במקום עתיד רצה לומר יעבדו בבבל:

31 גם המה. רצה לומר כמו שעבד בבבל אחרים כן גם המה יעבדו בם וחוזר ומפרש גוים רבים וכו׳ הם יעבדו בבבל:

32 להם. לבני בבל:

33 את כוס היין החמה. המשיל חמת ה׳ וגזרת הפורעניות ליין המבלבל את המוח:

34 והשקיתה. רצה לומר התנבא עליהם:

35 והתגועשו והתהוללו. יניעו בתנועה חזקה וישתטו מאימת החרב אשר אשלח ביניהם:

36 ואקח וכו׳. ר״ל קבלתי הנבואה ונבאתי להם:

37 את ירושלים. חוזר למעלה שאמר והשקיתה וכו׳ את ירושלים וכו׳:

38 ואת מלכיה. עם כי לא היה אלא מלך אחד אמר מלכיה כי גם בני המלך נקראו בשם מלכים:

39 כיום הזה. כי ירמיה כתב ספרו אחר החורבן לזה אמר כיום הזה שהמה חרבים:

40 כל הערב. עם המקובץ מעמים רבים כמו וגם ערב רב שמות יב:

41 ואת אשקלון וכו׳. הם ערי פלשתים:

42 שארית אשדוד. יתכן שנחרבה עד לא בא נ״נ ונשאר בה שארית:

43 האי. קבוצת האיים אשר בפאת הים:

44 קצוצי פאה. השוכנים בקצוות פאת עולם:

45 מלכי ערב. שם אומה מה:

46 מלכי הערב. הם הערביים:

47 איש אל אחיו. כוס החמה ישתו זה אחר זה בסמוך לו ר״ל כולם ילקו זה אחר זה:

48 ומלך ששך. הוא בבל בא״ת ב״ש וכן נקרא בסוף הספר:

49 ישתה אחריהם. ר״ל הוא ילקה אחר כולם בסוף:

50 שתו ושכרו. שתו יין החמה ותהיו שכורים ותקיאו ותפלו לארץ ולא תקומו כדרך השותה יין הרבה ור״ל קבלו עליכם עול השעבוד והצער מפני חרב האויב:

51 כי ימאנו וכו׳. ר״ל אם יתעצמו להנצל מן הפורעניות:

52 שתו תשתו. ר״ל בע״כ תשתו:

53 אשר נקרא שמי עליה. להיות נקראה עיר ה׳:

54 אנכי מחל. אני מתחיל להביא הרעה ואתם תהיו נקיים מהרעה בתמיה הנה לא תנקו:

55 ממרום ישאג. וכפל הדבר ואמר וממעון קדשו וכו׳ וחזר ופירש שהוא ישאג על נוהו ור״ל הוא קרא גזירת חורבן על ירושלים:

56 הידד. כדרך דורכי היין המרימים קול הידד לזרז זא״ז כן ירים קול על כל יושבי הארץ לגזור עליהם חורבן ואבדון:

57 בא שאון. קול שאון המקום בא עד קצה הארץ ר״ל הגזירה היא על כולם:

58 נשפט הוא. הוא יתווכח עם כל בשר והויכוח יהיה אשר יתן את הרשעים לחרב כי בזה מודיע להם פשעם ותחשב לויכוח וכן כי באש ה׳ נשפט ישעיהו ס״ו:ט״ז:

59 הנה רעה יוצאת. הרג ואבדון תצא מעם בבל אל כל עם ועם:

60 וסער גדול. המיית מלחמה יתעורר מסוף הארץ והוא בבל:

61 חללי ה׳. הנהרגים בגזירת המקום:

62 לא יספדו. על כי יהיו רבים לא יספיקו להספידם ולהכניסם במקום מיוחד או לקברם אבל יהיו מונחים על פני האדמה כמו הזבל:

63 הילילו הרועים. למלכי יהודה ושריו יאמר הילילו וזעקו אתם מנהיגי העם ואתם אדירי הצאן ר״ל אתם הגבורים שבעם התפלשו בעפר דרך צער ואבלות כי מלאו ימיכם להביא מקצתכם לטביחה ובא זמן תפוצותיכם להיות מקצתכם נפוצים בגולה:

64 ונפלתם ככלי חמדה. ר״ל לא תהיה נפילתכם ככלי בזוי הנופל בארץ שאין היזק בנפילתו אלא היזק רב וקלון מתמיד יהיה לכם בהנפילה ההיא ככלי חמדה הנופל לארץ שההיזק רב במה שנפחת בנפילה:

65 ואבד מנוס. לא יוכלו לברוח מיד האויב:

66 ופליטה. מלת ואבד משמשת בשתים לומר שיאבד פליטה ושארית מה מאדירי הצאן המה הגבורים:

67 קול צעקת. ר״ל הנה נשמע קול צעקת וכו׳:

68 כי שודד ה׳. ר״ל מה׳ באה השדידה בגזירה:

69 מרעיתם. מקום שהרועים רעו את הצאן והוא למשל על ירושלים:

70 ונדמו. המדורות היושבות בשלום יהיו חרבים מפני חרון אף ה׳ שיחרה בהם:

71 עזב ככפיר סוכו. כל מדור יהיה נעזב מבעליו ולא יזכר בו כמו כפיר אריות שאינו זוכר בסוכתו אחר שעזבה:

72 חרון היונה. חרון האויב המאנה ואונס אותם לקחת ההון וזה בא מפני חרון אף ה׳ שחרה בם ולא במקרה: