מצודת דוד על מלכים ב ו׳

1 המקום. בית מדרשם:

2 צר ממנו. דחוק הוא, להחזיק את כולנו:

3 משם. מן היער הסמוך אל הירדן:

4 מפיל הקורה. אל הירדן, להשיטה אל מקום הנרצה:

5 ואת הברזל. הקורה נפלה אל המים, ועם הברזל, הוא הגרזן:

6 אהה. הוא ענין לשון צעקת יללה:

7 והוא שאול. הגרזן שאול בידי, ואין לי לשלם מחירו:

8 אנה נפל. איה המקום שנפל בה:

9 ויקצב. חתך חתיכת עץ:

10 הרם לך. הגבה לך את הברזל:

11 אל מקום פלוני אלמוני תחנותי. רוצה לומר: נהיה חונים במקום מכוסה ונעלם, ולא רצה לגלות בפני כולם, וזהו בכדי לארוב על מלך ישראל:

12 וישלח. שלח אל המקום שאמר לו הנביא, שבני ארם נסתרים בה, והזהירו מלעבור בה, ושלח שם לדעת אם האמת איתו:

13 ונשמר שם. והיה המלך נשמר משם, כאשר ראה שאמת הדבר:

14 לא אחת. לא פעם אחת לבד וכו׳, כי אם פעמים רבות הזהירו הנביא, ומצאם אמתיים, ונשמר שמה:

15 ויסער. אחזו רעדה כמו רוח סערה, בעבור זאת:

16 מי משלנו. מי מאנשינו הולך אל מלך ישראל ומגלה מסתרינו:

17 לא. אין מי מאנשינו מגלה המסתר:

18 יגיד למלך. כי יודע הוא בנבואה:

19 איכה נעשה. איך נעשה להמלט:

20 כי רבים. הרכב אשר הם בעזרתנו, המה מרובים מאשר עמהם:

21 פקח נא. לראות דבר רוחני:

22 והנה ההר וכו׳. ואף על פי שלא היה נעזר בזה כי אם במה שהוכו בסנורים, כל מקום הועיל בזה להשתיק הנער מצעקתו, כי הצעקה היה סיבה שירגישו הארמים אשר אלישע ישנו פה:

23 וירדו. הארמים ירדו אל אלישע:

24 בסנורים. הוא העדר הראיה וההכרה האמיתית, וכן נאמר בסדום בראשית יט יא: הכו בסנורים וכו׳ וילאו למצוא הפתח:

25 לא זה הדרך. רוצה לומר: תעיתם בדרך בעת הלכתם אל דותן, ולא זהו העיר דותן:

26 אל האיש. הוא הנביא:

27 פקח. רוצה לומר: יוסר מהם מכת הסנורים:

28 האכה. בשאלה אמר, האם אכה אותם:

29 האשר שבית. האם הם אשר שבית אתה, לשתכה בהם, הלא בנס הובאו, ומה לך להם:

30 ויכרה. עשה להם סעודה גדולה:

31 ולא יספו וכו׳. לא באו עוד באופן זה לארוב עליהם, בראותם כי הנביא מגלה מסתורם:

32 ויקבוץ. לבוא בגלוי ובפומבי, ולזה קבץ כל עמו:

33 והנה צרים. כאומר, מלבד הרעב מסיבת חסרון התבואה, נתוסף עוד הרעב בעבור שהיו צרים עליה, ולא הניחו להביא מאכל אל העיר:

34 עד היות. כל כך נתחזק הרעב, עד שהיה נמכר ראש חמור, בשמונים שקלי כסף:

35 אל יושעך ה׳. חשב אשר שאלתה על המזון, ואמר לה: ה׳ הוא אין מושיעך, ועם שבידו להושיעך, ואני מאין אושיעך, וכי בתבואה מן הגורן, או ביין מן היקב, הלא אין עמדי. וכאומר, לא יקרא אין מושיע, כי אם מי שבידו להושיע, ולא זולת:

36 ויאמר. חזר המלך לשאלה, מהו המבוקש לך, כי שוב חשב שמא שאלתה בדבר אחר:

37 מבית. מבפנים לבגדיו, וראוהו דרך הקריעה:

38 כה יעשה וכו׳. הוא ענין שבועה, וגזם ולא אמר:

39 אם יעמוד וכו׳. כי אסירו, על כי בידו לעתיר לה׳ להסיר הרעב, ואינו חושש:

40 וישלח. המלך שלח אל אלישע לפני בואו שמה, לשמרו לבל יברח עד יבא הוא, ולהרגו בפניו:

41 בטרם. עד לא בא השליח, אמר אלישע אל הזקנים הראיתם, רצה לומר: האם אתם נותנים לב לדבר הזה, אשר שלח בן המרצח להסיר ראשי, כי בנבואה נאמר לו:

42 בן המרצח. את אחאב קורא מרצח, לפי שמה שהרגה איזבל את כל הנביאים, היה בהסכמת דעת אחאב:

43 ראו וכו׳. הסתכלו עת ביאת המלאך לפה, וסגרו אז את הדלת, ודחקוהו עם הדלת אל החוץ:

44 הלא קול. עודו מדבר עמהם, אמר: הלא עתה נשמע לי בנבואה קול רגלי אדוניו המלך, אשר הולך אחרי המלאך אשר שלח:

45 יורד אליו. אל אלישע הביתה כי בשמעם שגם המלך יבוא חדלו מלסגור הדלת מפני כבוד המלכות:

46 ויאמר. כאשר בא גם המלך, אמר המלאך אל המלך, הנה רעת הרעב באה היא מה׳, לתשלום גמול הפשעים, ואם אוסיף לפשוע לשלוח יד בנביאו, אם כן מה היא התקוה אשר אוחיל עוד לה׳, הלא לא יוסיף לרחם עוד בעבור העון הזה, ומפני כבוד המלכות תלה הדבר בעצמו: