מצודת דוד על דברי הימים ב ז׳

1 וכבוד ה׳ וכו׳. ר״ל שכן היה מלא כאשר היה קודם ירידת האש מעת שיצאו הכהנים מן הקדש והתחילו להרים קול וכו׳ כמ״ש למעלה:

2 והודות לה׳. אמרו הודות לה׳ את ההלול האמור בה כי טוב וכו׳ והוא הלל הגדול:

3 על משמרותם. כל משמרה במקום מיוחד:

4 להודות לה׳. ר״ל עמדו בכלי שיר להודות לה׳ בהלול האמור בה כי לעולם חסדו:

5 בהלל דוד בידם. ר״ל בידם היו כלי שיר שעשה דוד להלל בם והוא כפל ענין במ״ש:

6 מחצרים. תקעו בחצוצרות:

7 נגדם. מול הלוים:

8 עומדים. לשמוע ההלול:

9 את תוך החצר. רצפת חצר הכהנים קדש בקדושת המזבח כי עשה וכו׳:

10 מזבח הנחושת. ר״ל מזבח אבנים תחת מזבח נחשת שעשה משה במדבר:

11 לא יכול להכיל את. מרבית הקרבנות:

12 ויעש וכו׳. ר״ל מלבד ימי החנוך הרבו עוד להביא קרבנות בימי החג בעבור חנוכת הבית:

13 מלבוא חמת. מן המקום שבאים בה לחמת והיא בפאת הצפוני עד נחל מצרים שהיא בפאת הדרומי:

14 כי חנוכת המזבח. ר״ל כאשר השלימו לעשות שבעת ימי חנוכה ושבעת ימי החג עשו עצרת כמשפט התורה:

15 וביום עשרים ושלשה. הוא יום המחרת מן יום שמיני העצרת:

16 לדויד. שקיים לו הבטחתו אשר בנו היושב על כסאו בנה הבית:

17 ולישראל עמו. על כי ראו אשר שרתה השכינה בהבית הבנוי:

18 ואת כל הבא וכו׳. את כל מה שחשב לעשות עשה והצליח:

19 לבית זבח. להיות לי בית זבח:

20 הן אעצור וכו׳. ר״ל כל צרה שתבוא בהם הן עצירת השמים מן המטר הן שילוח החגב וכו׳:

21 ויכנעו. וכאשר יכנעו עמי וכו׳:

22 ואני אשמע. אז אני אשמע וכו׳:

23 לתפלת המקום הזה. אל התפלה אשר יתפללו בהמקום הזה:

24 עד עולם. לא אשרה עוד שכינתי במקום אחר:

25 עיני ולבי. ר״ל השגחתי:

26 והקימותי. להיות מתקיים לעולם לזרעך אחריך:

27 לך. ר״ל מזרעך:

28 אתם. על ישראל בכללם יאמר:

29 אשליך. ר״ל אמאס בם:

30 למשל. מחורבן הבית יביאו למשל על חרבנות אחרות:

31 היה עליון. שהיה קודם החורבן עליון במעלה לכל עיני העובר עליו עתה בחורבנו ישום כל אחד על גודל החורבן:

32 במה. בעבור מה:

33 ואמרו. המשיבים יאמרו:

34 הביא. ה׳ אלהי אבותיכם האמור למעלה: