מצודת דוד על דברי הימים ב ה׳

1 את קדשי. מה שהקדיש דוד אביו כי כל הבנין וכליו עשה שלמה משלו ממה שקבץ הוא לבד כלי נחושת עשה ממה שלקח אביו מערי הדדעזר כמ״ש בדה״א יח:

2 ואת הכסף וכו׳. יפרש מה הם קדשי אביו והוי״ו יתירה:

3 נתן. כמו ונתן ר״ל שהביא קדשי אביו ונתן אותם באוצרות העשויות בבית ה׳:

4 הלוים. הכהנים מבני לוי כי במ״א נאמר הכהנים:

5 ואת אהל מועד. בגבעון היה ומשם העלוהו וגנזוהו באוצרות בית ה׳:

6 הכהנים הלוים. הכהני׳ העלו את הארון והלוים את אוהל מועד:

7 לפני הארון. ללכת לפני הארון:

8 אל מקומו. אל המקום העשוי לו:

9 אל תחת כנפי הכרובים. הם שעשה שלמה ועמדו בארץ:

10 ויהיו הכרובים. ר״ל מתחלה נעשו שיפרשו כנפיהם על מקום עמידת הארון ולזה בהכנס הארון אל מקומו היו א״כ הכרובים מסככין עליו:

11 ויאריכו הבדים. ר״ל משכו הבדים לחוץ כלפי המזרח והיו נראים לפני הדביר בהיותם דוחקים ובולטין לפרוכת שהיה מול הפתח אבל לא היו נראים החוצה להיות מקרעין בפרוכת לצאת חוצה לה:

12 ויהי שם. על הבדים יאמר שכ״א היה שם באותה הנחה ומצב:

13 עד היום הזה. ר״ל עד אשר נגנז הארון בימי יאשיהו:

14 אשר כרת. בעת שנתנם:

15 מן הקדש. אחר שהניחו שם את הארון:

16 כי כל הכהנים. בא ליתן טעם למה לא יזכיר מי הם הכהנים ששמשו אז ואמר כי כל הכהנים הנמצאים אז בירושלים טהרו לעבודה ולא היה אז מקום לשמור קביעת חלוק המשמרות שיעבדו משמר הקבוע לבד וזהו לפי שהיו הזבחים רבים ולא הספיקו בני המשמר לעשות את כולם לבדם:

17 לכולם. את כולם העמידו וחוזר ומפרש את אסף וכו׳:

18 מלבשים. כולם היו מלובשים בגדי בוץ ובידם מצלתים וכו׳:

19 מחצרים. היו מנגנים בחצוצרות ולתוספות ביאור אמר בחצוצרות וכמוהו רבים במקרא:

20 ויהי כאחד. ר״ל כולם נגנו באחדות אחת להשמיע כאלו הוא קול אחד להלל וכו׳ ולא הקדים אחד לחברו:

21 וכהרים קול. וכאשר הרימו את הקול בחצוצרות וכו׳:

22 ובהלל לה׳. ר״ל בההלול האמור בו כי טוב וכו׳ והוא הנקרא הלל הגדול:

23 והבית. ר״ל אז בעת שיצאו הכהנים מבית קדש הקדשים וכולם הרימו בקול וכו׳ אז נתמלא הבית ענן הרגיל להיות בבית השם:

24 מפני הענן. מפני חשכת הענן:

25 כבוד ה׳. הוא הענן שנזכר: