מצודת דוד על דברי הימים א י״א

1 חברונה. אחר שמלך בחברון על יהודה:

2 עצמך ובשרך. כמו כל בית יהודה כי בני איש אחד נחנו:

3 אתה המוציא. כאילו אמרו לא יגדל אהבת בית יהודה עלינו על אשר מלכת בהם ראשונה כי גם עלינו משלת מאז:

4 את ישראל. א״כ עליך לרעות את כל ישראל אלו כאלו בשוה:

5 כל זקני ישראל. אשר הכח בידם להמליכו:

6 ויכרות וכו׳. להיות להם לאויב כמו לבית יהודה:

7 לפני ה׳. לפני ארון ה׳ כי הביאוהו שמה לפי שעה:

8 ירושלים. אל ירושלים להלחם בה:

9 ושם היבוסי. כי בני יהודה ובני בנימין לא הורישום מאז:

10 לא תבוא הנה. ר״ל לא תוכל לכבשה בעבור חזקה:

11 מצודת ציון. שם מבצר חזק סמוך למקום יבוס:

12 היא עיר דוד. לאח״ז נקראה שמה עיר דוד:

13 בראשונה. לעלות במלחמה תחלה להכות בם:

14 מן המלוא. סמוך להחומה הניח מקום פנוי להיות מוכן להאסף שם מרבית אנשים וכן קראו מלוא ירמיהו ד׳:ה׳ ומן המלוא ולפנים בנה בתים סביב:

15 ועד הסביב. כפל הדבר לומר שאת הכל בנה:

16 יחיה. היה מחזק בדקי שאר העיר בחומות ומגדלים:

17 הלוך וגדול. בכל עת נתגדל יותר:

18 במלכותו. בדבר המלכות היו מתחזקים עמו לדבר על לב ישראל להמליכו כמו שדבר ה׳ על ישראל שהוא ימלוך עליהם:

19 ואלה וכו׳. אשר התחזקו עמו:

20 ישבעם. הוא יושב בשבת האמור בש״ב כי פתרון אחד להם:

21 בן חכמוני. הוא תחכמוני האמור בשמואל ב׳ ופתרון אחד להם וכאשר איש ירושלים יקרא בן ירושלים וירושלמי:

22 הוא עורר וכו׳. ר״ל אחר שהרג שלש מאות חלל בפעם אחת סמוך לה הי׳ עורר את חניתו להלחם בם כאלו עתה התחיל להלחם ובש״ב משבחו באהבת החכמה עם הגבורה לומר אחר שהרג שמונה מאות חלל חזר לשבת בישיבת החכמה:

23 ואחריו. במעלה:

24 הוא בשלושה הגבורים. הוא היה אחד מהשלשה גבורים האמורים בש״ב שהיו עם דוד בחרפם פלשתים וכו׳ ולקצר סמך על מה שנאמר שם:

25 מלאה שעורים. ובש״ב נאמר עדשים כי באמת לא זו היא המלחמה כי שם נאמר ששמה הצילה:

26 ויצילוה. הוא ואנשיו, לבל ישרפוה פלשתים:

27 מן השלושים ראש. כ״א מהשלשה היה ראש מהשלשים הגבורים הנזכרים בש״ב ונזכרים גם המה למטה אבל הוסיף עוד עליהם:

28 במצודה. הוא הצור אשר במערת עדולם:

29 מי ישקני מים. לא שצוה להביא המים אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם:

30 ויבקעו. כאשר שמעו שהתאו׳ לה הלכו מעצמם לעשות נחת רוח לדוד ועברו דרך המחנה וכאלו בקעוה לעשות בה דרך ללכת:

31 וינסך. שפכם ארצה לשם ה׳:

32 ויאמר. נתן טעם על שלא שתה מהם ואמר חלילה וכו׳ ר״ל חולין הוא לי לשתותם מחמת יראת ה׳:

33 הדם וכו׳. וכי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשותם כי הלא בסכנת נפשותם הביאום א״כ המים לדם יחשב:

34 ראש השלשה. הוא היה הראש מהשלשה שבקעו המחנה להביא המים:

35 והוא עורר וכו׳. על וכו׳ ר״ל על ההריגה בסמוך לה הוא עורר את חניתו להלחם עמהם כאלו עתה התחיל להלחם:

36 ולו שם בשלושה. ר״ל שהיה מפורסם לגבור בין שלשת הגבורים הראשונים והם ישבעם ואלעזר ושמה הנזכר בש״ב ור״ל גם הם עם כל גבורתם החשיבו גם את אבשי לגבור:

37 מן השלשה בשנים. ר״ל מבין שלשה שואבי המים בהשנים שהיו עמו היה הוא הנכבד מהם ולזה היה להם לשר:

38 ועד השלשה. אבל לא בא למעלת השלשה הראשונים:

39 רב פעלים. פעל הרבה גבורות:

40 שני אריאל מואב. ת״י תרין רברבי מואב וע״ש גבורתו קראם אריאל שהיא מלה מורכבת מן ארי ומן אל שהוא ענין חוזק כמו ביד אל גוים יחזקאל ל״א:

41 בתוך הבור. עם כי המקום דחוק להתחזק בו:

42 ביום השלג. עם היות כי טבע הארי להתחזק בו ביותר בזמן הקור ומטבע האדם להמנע ממנו הפעולות החיוניות בתגבורת הקור עכ״ז התגבר עליו והכהו נפש:

43 איש מדה. רצה לומר בעל מדה גדולה וכן אנשי מדות במדבר י״ג:

44 כמנור אורגים. בית יד החנית היתה כמנור אורגים:

45 אלה. הפועלים ההם:

46 ולו שם. ר״ל שהיה מפורסם לגבור בין שלשה הגבורים שואבי המים שהיו ראשי השלשים ור״ל שעם כל גבורתם החשיבו גם אותו לגבור אבל שלשה הגבורים הראשונים לא החשיבו אותו למאומה לגודל הגבורה אשר היה בהם:

47 מן השלשים. האמורים בש״ב ונזכרים הם למטה:

48 הנו נכבד הוא. הנו הוא היה נכבד מהם ולזה לא חשבוהו עמהם אבל לא בא למעלת שלשה שואבי המים ראשי השלשים ולזה לא חשבוהו גם עמהם:

49 על משמעתו. להיות עמו לשמוע ולעשות כל אשר יצוה:

50 וגבורי החילים. ואלה הם שאר גבורי החילים עשהאל וכו׳ ובש״ב לא חשב כ״א החשובים שבהם הנזכרים כאן ראשונים עד אוריה החתי אולם קצתם קראם בשם האחר שהיה להם:

51 נושא כלי יואב. חוזר הוא על נחרי שהוא היה נושא כלי תשמישי יואב:

52 ועליו. ר״ל הסמוכים עליו ונמשכים אחריו: