מצודת דוד על הושע ה׳

1 שמעו זאת. מוסב למעלה לומר הדבר שאמרתי שמעו וגו׳:

2 כי לכם המשפט. על בית מלכי ישראל אמר הנה עליכם ראוי לבוא המשפט:

3 כי פח. על כי מלכי ישראל העמידו שומרים על הר מצפה ועל הר תבור לבל יניחו מי לעלות ברגלים לבהמ״ק לכן אמר אתם הייתם לישראל לפח ולרשת ללכדם בעון:

4 ושחטה שטים העמיקו. ר״ל העם השטים מדרכי ה׳ העמיקו הרעה לשחוט קרבנות לעבודת כוכבים כי המלכים מנעום לבד מללכת לבה״מ והם ברוע בחירתם הוסיפו הרעה לזבוח לעבודת כוכבים ולכן אזמין אני מוסר יסורים לכולם למלכי ישראל ולעם:

5 אני ידעתי אפרים. יודע אני מה בלב אפרים שעובד עבודת כוכבים מרוע בחירתו:

6 וישראל וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

7 לא נכחד. לא נמנע ממני מחשבות לבבם:

8 כי עתה. ר״ל עם כי מתחלה היה קצת אנוס ע״י המלך הנה עתה כשמלך הושע בן אלה ובטל השומרים זנה מזדון לבו ונטמא מעצמו כן ארז״ל:

9 לא יתנו. לא יעזבו מעשיהם לשוב אל ה׳ כי יש בקרבם רוח זנות של עבודת כוכבים ואינם רוצים לדעת את ה׳:

10 וענה. יכנע גאון ישראל בפניו ר״ל בעיניו יראה השפלת והכנעת גאונו:

11 יכשלו בעונם. ויבא עליהם מכשול בגמול עונם:

12 גם יהודה וגו׳. בעת ימולא סאתם:

13 בצאנם. עם כי ילכו בני יהודה אל בה״מ לחלות פני ה׳ עם הבאת קרבנות עכ״ז לא יהיה נמצא להם כי חלץ מהם וסר שכינתו מביניהם:

14 בה׳ בגדו. מרדו בה׳ כי ילדו בנים זרים כי לקחו בת עובדי כוכבים והבנים הולכים אחר האם וילדו א״כ בנים הזרים מהם:

15 עתה. ר״ל בזמן קרוב הנה החדש המוכן להם הוא חדש אב הוא יאכל אותם ואת חלקת שדותיהם ר״ל בימי החדש הזה יקבלו גמולם:

16 תקעו שופר. להזהירם מחרב הגייסות הבאים:

17 חצוצרה. מוסב על תקעו לומר תקעו בחצוצרות ברמה להיות נשמרים מהחרב:

18 אחריך בנימין. ר״ל כי האויב הולך אחריך להלחם בך:

19 ביום תוכחה. ביום שאתוכח עמהם על רוע מעשיהם:

20 בשבטי ישראל. בהפורעניות שאביא על שבטי ישראל בזה הודעתי האמנת דברי שכן היה כמו שאמרתי עליהם:

21 היו שרי יהודה. ועכ״ז לא לקחו שרי יהודה מוסר ואחזו בדרכי עשרת השבטים כמו מסיג גבול רעהו לאחוז משלו ולכן גם עליהם אשפוך כמים עברתי:

22 עשוק. הלא ראו שאפרים עשוק ביד האויב וכתות במשפט פורעניות על כי רצה ללכת אחר אותה צוואה של ירבעם בדבר עגלי הזהב ולא שעשה מחמת אונס כ״א גם הוא חפץ בזה ועם כי יהודה ראה העון והגמול ולא לקח מוסר:

23 ואני כעש. לכן כמו שאהיה כעש לאפרים לכלותו ולאבדו כן אהיה כרקב לבית יהודה:

24 וירא. וכאשר יראה אפרים בזמנו את חלי צרותיו ויהודה בזמנו מכת מכאובו:

25 וילך אפרים. הוא הושע בן אלה ששלח אל מלך אשור שיהיה לו לעבד:

26 וישלח. על יהודה הנזכר יאמר כי אחז שלח למלך אשור לעזור לו מול רצין ופקח כמ״ש במ״ב טז:

27 לא יוכל לרפוא. ר״ל לא יהיה לך לעזר:

28 ולא יגהה. לא ירפא מכם המכה ר״ל לא יציל אתכם מהרעה:

29 כי אנכי. כי אני אהיה כשחל מול אפרים וגו׳, ואני אטרפם ואלך לי עם הטרף ואשא אותם ואין מי מציל מידי ר״ל אם אני אחפוץ ברעתם מה יעזור להם אשור:

30 אלך. אסלק מהם שכינתי ואשובה אל מקומי השמים:

31 עד אשר יאשמו. שיכירו בעצמם שהם אשמים ויבקשו פני למחול להם:

32 בצר. הנה בעת יצר להם ידרשו אותי ולא יחזקו לבבם: