מצודת דוד על הושע ד׳

1 כי ריב לה׳. אשר המקום יתוכח עם ישראל יושבי הארץ וכאלו יאמר הלא נתתי להם הארץ ע״מ שישמעו אלי והואיל ואינם שומעים מה להם לשבת בארץ:

2 כי אין אמת. שהרי אין בארץ לא אמת ולא חסד ואין מי נותן לב לדעת את אלהים:

3 אלה וכחש. נשבעים ומשקרים בשבועתם:

4 פרצו. ר״ל פרצו גדר ומשמירת התורה:

5 ודמים. הרבו לשפוך דם עד שנגעו דמי הרוג זה בדמי הרוג זה:

6 תאבל. תשחת הארץ ותכרת כל היושב בה גם בחיות וגו׳ תהיה הכריתה וגם דגי הים יאבדו לא תשאר מה בארץ והוא ענין גוזמא והפלגה:

7 אך איש וגו׳. באמת שום איש אל יריב עם חבירו ולא יוכיחנו כי כולם עושים הרע ומה להם להוכיח לזולתם:

8 ועמך. מאמר המקום אל הנביא הנה בני עמך המה כעדת קרח שהיו מריבים עם אהרן הכהן ואמר כמוכיחים ומדוע תתנשאו וגו׳ והמה עשו הרע:

9 וכשלת היום. לכן תכשל באור היום וגם נביא השקר המיועד לך טובה יכשל גם הוא עמך כמו הנכשל בחשכת הלילה ואכריתה כל הכנסיה שלך:

10 נדמו עמי. הנה עמי נכרתו על כי לא ידעו אותי:

11 כי אתה. על הכהן ללמד כמ״ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו מלאכי ב׳:ז׳ ולכן אמר הואיל ואתה הכהן מאסת את הדעת ולא למדת את העם לכן גם אני אמאס אותך מלכהן לי:

12 ותשכח. על ששכחת את התורה אשכח גם אני את בניך ולא אושיע להם:

13 כרובם. כפי מה שאני מוסיף לגדלם כן מוסיפים הם לחטוא לי לכן אחליף כבודם בקלון ר״ל בתמורת הכבוד אתן להם קלון:

14 חטאת עמי יאכלו. ר״ל אינם אוחזים בדין כהונה ללמד את העם ורק אוחזים בכהונה לאכול בשר חטאת עמי:

15 ואל עונם ישאו נפשו. כ״א מהכהנים נושא נפשו ר״ל מצפה לעון העם לאמר מתי יחטא ויביא חטאת:

16 והיה. לכן יהיה כעם ככהן שניהם ישוו בפורענות הואיל וגם הכהנים השחיתו:

17 ופקדתי עליו. על כל אחד אזכיר דרכיו וגמול מעשיו אשיב לו:

18 ולא ישבעו. כי תבא המארה במעיים:

19 הזנו. לכל בעילתם קורא זנות הואיל והמה במחשבה רעה לא לקיים מצות ה׳:

20 ולא יפרצו. לא יתרבו בבנים ובבנות:

21 לשמור. מלשמור:

22 זנות. טרדת הזנות ושכרות היין הישן והחדש כ״א מהם יקח לב הכהן ר״ל יטריד שכלו כאלו ישאר בלא לב להבין ולהורות את העם:

23 בעצו ישאל. שואל עתידות בצלם העשוי מעץ:

24 ומקלו. צלם העשוי מן המקל וכפל הדבר במ״ש:

25 רוח זנונים. רצון זנות עבודת כוכבים התעה אותם מדרך השכל ולכן זנו מתחת אלהיהם:

26 יזבחו. אל עבודת כוכבים:

27 כי טוב צלה. כי כ״א מהם צלה טוב כי הוא מרובה בענפים וטוב לעמוד תחתיו:

28 על כן. הואיל והאנשים יוצאים על ההרים לזבוח לעבודת כוכבים לכן מצאו הבנות והכלות מקום לזנות כי אין רואה:

29 לא אפקוד. לא אזכור על בנותיכם אשר תזנינה לשלם להן גמול וכן על כלותיכם ופי׳ כי הן לומדת מאביהן כי הם ילכו עם הזונות ויפרדו מן האנשים להתיחד עמהן:

30 יזבחו. זבחי שמחה לאכול עמהן:

31 ועם לא יבין ילבט. ר״ל והואיל והם עם אשר לא יבין לכן ילבט ויכשל:

32 אם זונה וגו׳. אם ישראל זנו אחרי עבודת כוכבים אין בזה אשמה על יהודה עם שעל ידי שנלחמו עמהם נמנעו לבא לבית המקדש שהוא במלכות יהודה מ״מ לא הדיחם אחר העבודת כוכבים:

33 ואל תבואו הגלגל. ר״ל לא היה לך לבא אל הגלגל מקום העבודת כוכבים כמ״ש וכל רעתם בגלגל לקמן ט וכאומר וכי על ידי יהודה באת הגלגל היה לך לשבת בית:

34 בית און. הוא בית אל ושם העמיד ירבעם את העגל ולכן כנהו לגנאי:

35 ואל תשבעו. אחר שאינן עובדים לה׳ מה לכם לשבוע בשמו כי לבד העובד את ה׳ ראוי לשבע בשמו כמ״ש ואותו תעבוד ובשמו תשבע דברים י׳:כ׳ אבל מי שאינו עובדו ונשבע בו תחשב לבזיון:

36 כפרה סוררה. כמו הפרה האוכלת על האבוס הנה מרוב כל היא סוררת ומורדת ואינה רוצת למשוך בעול כן מרד ישראל בה׳ מרוב כל ומהשפעה מרובה:

37 עתה. לכן ארעם עתה ככבש הרועה במקום מרחב ומשוקטת אנה ואנה לבקש עשב למאכלה ר״ל מעתה אצמצם השפעתה:

38 חבור. הנה אפרים נתחבר הרבה אל העצבים לכן הנח לו ואל תוכיחו כי א״א להפרישו מהם:

39 סר סבאם. מיד כשסר מעליהם שכרות היין אז עסקו בזנות עכו״ם וכל היום או הם שכורים או עובדים עכו״ם:

40 אהבו הבו קלון מגניה. המלכים יקראו מגנים כי הם למגן ומחסה אל העם וכן כי לה׳ מגננו תהילים פ״ט:י״ט והוא מקרא מסורס והראוי מגניה אהבו קלון הבו ור״ל מלכי ישראל אהבו הקלון הזה והם יתנו אותו אל העם ר״ל הם הסיתום אל היין ואל העבודת כוכבים והמה דברו קלון ובזיון:

41 צרר רוח. ר״ל הרוח קשר את עצמו אל העדה בכנפיה להוליכם מהר בגולה ואז יבושו מן הזבחים שעשו אל העבודת כוכבים כי לא ימצא בהם עזר ורק המה לבושת ולכלימה: