משך חכמה, תזריע ג׳

1 תו"כ. אין לי אלא הבא מידי טומאה חמורה כיולדת הבא מידי טומאה קלה טמא מת ובועל נדה וכל המטמא את האדם מנין ת"ל לא ימותו בטמאם כו' אשר בתוכם לרבות כולם. פירושו עמוק, דזב ומצורע משתלח חוץ לשני מחנות מצורע לג' וטמא מת ובועל נדה אינם משתלחים רק ממחנה שכינה כמפורש בפסחים וברמב"ם, וטבול יום מן התורה אינו משתלח ממחנה לויה ודבר תורה אפילו עשה אין בו יבמות דף ז', וזה פירושו אע"ג דאל המקדש לא תבוא כתיב בטבול יום דאינו משתלח ממחנה לויה, אבל בכ"ז הרי בא מטומאת יולדת דמשתלחת חוץ לשני מחנות דהוה חמור בעוד לא טבלה, ולכך טבו"י שלו אסור במחנה שכינה, אבל הבא מטומאה קלה טמא מת וב"נ, שגם בטומאתן אינן משתלחין חוץ למחנה לויה מנין שגם הם מוזהרין להשתלח חוץ ממחנה שכינה אפילו טבו"י כתיב ולא ימותו כו' את משכני אשר בתוכם, פירוש מה שהוא בתוכם, שהמה מותרין בטומאתן להיות סביבות המשכן דהוא מחנה לויה. וזה נכון. ומזה התו"כ נראה, דאין אזהרה רק על טבו"י לא על מחוסרי כפורים וכן משמע פשטיות המקרא, דאל"כ לימא ולא יטמאו קאי על מחוכ"פ ודו"ק.