1שם בתו"כ. א"ר יהודה חנניה בן יהודה היה דורש כל ימיו קשה הקפדה שגרמה למשה לטעות אחר מיתתו הריני כמשיב על דבריו ומי גרם לו שהקפיד אלא שטעה. הנה לכאורה תמוה דברי חנניה הלא קרא כתיב והנה שורף ויקצוף משה והיה הקצף לפי שנשרף. אך כאשר תעיין תליא באשלי רברבי, דזהו דפליגי בפסחים פ"ב אם נטמא הבשר טעון עבור צורה תנא דבי ר"א, עיי"ש. ואם טעון עבור צורה על מה שרפוהו מיד משום דהוראת שעה היה, ופירשו תוס' דלא נאמרה עדיין דינא דעיבור צורה עיין מהרש"א, א"כ שפיר אתי פירושא דקראי דרש דרש משה והנה שורף, וזה בודאי לא כוונו להלכה דכפי האמת היה צריך עיבור צורה, ומשום זה שמהרו לעשות בלא משה לשורפו מיד שלא כהלכה קצף משה, ומפני זה טעה וסבר שהיה צריך להם לאכול. עיין תוספות פ"ב ע"א ד"ה בשלמא נטמא כו' דהא ע"כ כו' וע"ב ד"ה ר"י ב"ב ודו"ק. אבל ר' יהודה סבר דטומאה לא בעי עיבור צורה וא"כ הקצף מחמת הטעות שסבר שהיה להם לאכול ביום. ואפשר לומר דבהא פליגי, דחנניה סבר מפני אנינות נשרפה וא"כ הוה פסול בבעלים ובעי עיבור צורה וע"כ דהוראת שעה היה לפי שלא נאמר להם דינא דעיבור צורה, וא"כ שפיר קצף, לא כן ר' יהודה לטעמיה דסבר מפני טומאה נשרפה, וא"כ הוה פסול בגופו ואינו טעון עיבור צורה והקצף היה מפני הטעיות. ואף כי לפי שפרשו תוספות סוגיא דתמן לא שייך למ"ד מפני אנינות נשרפה הוראת שעה עיי"ש, אולם אינו מוכרח פירושם שם למעיין ועיין קדושין נ"ב יודא קצף. ולכך בתלמודן פסחים ס"ז מביא מקרא דמטות ויקצוף משה על פקודי החיל כו' ולא מהך דהכא. ועיין רש"י עה"ת שם ודו"ק בכ"ז.
