משך חכמה, שלח כ״ח

1 ועתה שמע נא הנראה לדעתי בזה. דברים, שקרבנות גוי אם מביאם במקדש לית בהו, דברים אלו צריך לרבותם בגר, שאם נתגייר קרבנו כן הוא כישראל. והמה שני דברים, דמכל האזרח יעשה ככה דריש בספרי ומייתי במנחות דף ע"ג אזרח מביא נסכים ואין העו"ג מביא נסכים, ועיין תמורה דף ג' ברש"י וברמב"ם פ"ג ממעה"ק עולות העו"ג אין מביאין עמהן נסכים כו' ונסכיהן קרבין משל צבור, למדנו, דקרבן עו"ג הבא במקדש אין העו"ג מביא עמו נסכים, וזה מוכח מעומק הפשט שכתיב וכי יגור גר כו' כן יעשה לענין נסכים מוכח, דעו"ג אינו מביא על קרבנו נסכים, והא דכתיב ככם כגר יהיה לפני ד' דמאי ענינו לכאן, טפי הו"ל למכתב גבי ואהבתם את הגר לא תונו אותו, ובאמת פרשו רז"ל בספרי עומק הפשט, שמדבר על רצוי ציץ, וזה דכתיב והיה על מצחו תמיד להם לרצון לפני ד' לגרים מנין ת"ל ככם כגר יהיה לפני ד', וזה ג"כ דבקרבנות עו"ג הקרבין במקדש אין בהם רצוי ציץ, וכמו דאמרו בזבחים פרק ב"ש מ"ה ובעו"ג בין בשוגג בין במזיד לא הורצה לרצון להם ועו"ג לאו בני הרצאה נינהו, לכן מרבה קרא דגבי גרים הציץ מרצה, דכישראל הוא לפני ד' ועל טומאת קרבנו הציץ מרצה. וז"ב.