משך חכמה, דברים ה׳

5 בבא קמא פתח ↗

אַדְּהָכִי אִיגַּלְגַּל מִילְּתָא, אֲתָא וּמְטָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ. אָמַר: לָא שְׁמִיעַ לְכוּ הָא דְּרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא? דְּאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: תִּינוֹק שֶׁתָּקַף בַּעֲבָדָיו, וְיָרַד לְתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁל חֲבֵירוֹ וְאָמַר ״שֶׁלִּי הוּא״, אֵין אוֹמְרִים: נַמְתִּין עַד שֶׁיַּגְדִּיל; אֶלָּא מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ מִיָּד, וְלִכְשֶׁיַּגְדִּיל יָבִיא עֵדִים וְנִרְאֶה!

1 בספרי. בין איש להוציא את הקטן מכאן אמרו אין דנין יתומים. הפירוש, דדוקא במה דאית להו חזקת אבהתא, הא תינוק שתקף בעבדיו וכו' ואמר שלי הוא כו' אלא מוציאין מידו מיד ב"ק קי"ב. ולכך מסיק דוקא יתומים משום דקאי על מה דסליק מיניה זה מחזיק בשדהו ואומר שלי הוא. יעו"ש. ודו"ק.

« משך חכמה Ruth משך חכמה Va'etkhanan »