מפרשים:
1 והנה רבותינו בעלי התלמוד נתעוררו בזה דאל הוא לשון בקשה שאמרו סוף פ"ק דעירובין וכי לוקין על לאו שבאל ובירושלמי פסחים פרק אלו דברים א"ל מי כתיב לא אל כתיב א"ל והכתיב אל תאכלו ממנו נא מי כתיב לא אל כתיב אעפ"כ זה עומד בשמועתו וזה עומד בשמועתו הרי דסבר למסקנא כן דאין לוקין על לאו שבאל והכלל אמת לכל מעיין ודו"ק. וכן במלכים ג' ותאמר בי והמת אל תמיתוהו ויאמר כו' והמת לא תמיתוהו שהיא בלשון בקשה והוא אמר לשון אזהרה.