1ובזה זכינו לגלות סוד מופלא, דהגאונים ז"ל המציאו דין חדש במנין השמיטות, ומרן השליט בכס"מ גילה טעמם ז"ל, דסברו שבזמן שהיובל נוהג עבדי כרבנן ואין היובל נכנס במנין השמיטות, שמאחר שקדושת היובל לחוד כו', אבל בזמן שאין היובל נוהג, כיון שאין קדושה נוהגת בו יותר משאר השנים דין הוא שיכנס היובל בכלל שני שבועות, כיון שאין לו קדושה כו' ונמצא, שסברא זו שאני כותב דלא כמאן כו' או אפשר שהיא סברא שלישית שמצאוה הגאונים בשום מקום. עכ"ל. ולפ"ז יאיר לנו כאור נוגה, דהדעת שלישית המכרעת הוא דעת התו"כ, דיליף מן קרא דשש שנים תזרע שני זרעים עולים כו', א"כ בבית שני שלא נהגו בה יובל, שאין כל יושביה עליה ומותרת בחרישה וקצירה היא עולה למנין שבוע, אבל סוגיין דערכין קאי לרבנן דמייתי בנדרים ס"א מברייתא דיליף יובל היא שנת החמשים שנה ואי אתה מונה אחת אף בזמן דלא נהגה יובל וכמו דכתיב שנת החמשים כו' תהיה לכם. ודו"ק בכ"ז.
