משך חכמה, בהר כ״ג

23 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

ויקרא כה יג "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין שְׁבִיעִית מִתְחַלֶּלֶת אֶלָּא דֶּרֶךְ מִקָּח. וְר' יוֹחָנָן אָמַר: בֵּין דֶּרֶךְ מִקָּח בֵּין דֶּרֶךְ חִלּוּל. מַאי טַעֲמָא דְּר' אֶלְעָזָר, אָמַר קְרָא: "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת", וּכְתִיב: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר" מַה לְּהַלָּן דֶּרֶךְ מִקָּח וְלֹא דֶּרֶךְ חִלּוּל, אַף כָּאן דֶּרֶךְ מִקָּח וְלֹא דֶּרֶךְ חִלּוּל. וְר' יוֹחָנָן מַאי טַעֲמָא, "כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ" מַה קֹּדֶשׁ בֵּין דֶּרֶךְ מִקָּח בֵּין דֶּרֶךְ חִלּוּל, אַף שְׁבִיעִית. וְר' יוֹחָנָן הַאי "כִּי תִמְכְּרוּ" מַאי עָבֵיד לֵהּ, מִבָּעֵי לֵהּ לְכִדְתַנְיָא: אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית, אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית לְסוֹף מוֹכֵר וְכוּ'. וְר' אֶלְעָזָר הַאי קְרָא דְּר' יוֹחָנָן מַאי עָבֵיד לֵהּ, מִבָּעֵי לֵהּ לְכִדְתַנְיָא: "יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ" מַה קֹּדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמָיו וְכוּ'. מִדְּקָתָנִי "לָקַח" אַלְמָא דֶּרֶךְ מִקָּח אֵין, דֶּרֶךְ חִלּוּל לֹא, אָמַר רַב אַשִּׁי: מַחֲלֹקֶת בְּפֵירִי שֵׁנִי, אֲבָל בְּפֵירִי רִאשׁוֹן דִּבְרֵי הַכֹּל דֶּרֶךְ מִקָּח אֵין דֶּרֶךְ חִלּוּל לֹא. "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת" זוֹ מוֹצִיאָה עֲבָדִים, וְאֵין שְׁבִיעִית מוֹצִיאָה עֲבָדִים. שֶׁהָיָה בַּדִּין: וּמָה אִם יוֹבֵל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּט כְּסָפִים מוֹצִיא אֶת הָעֲבָדִים, שְׁבִיעִית שֶׁמְּשַׁמֶּטֶת אֶת הַכְּסָפִים אֵינוֹ דִּין שֶׁתּוֹצִיא עֲבָדִים. תַּלְמוּד לוֹמַר: "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת" זוֹ מוֹצִיאָה עֲבָדִים וְאֵין שְׁבִיעִית מוֹצִיאָה עֲבָדִים. קַל וָחֹמֶר לְיוֹבֵל שֶׁיְּשַׁמֵּט כְּסָפִים: וּמָה אִם שְׁבִיעִית שֶׁאֵינָהּ מוֹצִיאָה עֲבָדִים מְשַׁמֶּטֶת כְּסָפִים, יוֹבֵל שֶׁמּוֹצִיא עֲבָדִים אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּשַׁמֵּט כְּסָפִים. תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט" שְׁמִיטָה מְשַׁמֶּטֶת כְּסָפִים, וְיוֹבֵל מוֹצִיא עֲבָדִים. "תָּשֻׁבוּ" גוֹ' לְרַבּוֹת הַמַּקְדִּישׁ אֶת שָׂדֵהוּ וְעָמַד בְּנוֹ וּגְאָלָהּ, שֶׁתַּחֲזֹר לְאָבִיו בַּיּוֹבֵל.

1 ובתו"כ. בשנת היובל הזאת וכו' לרבות המוכר שדה ועמד בנו וגאלה, שתחזור לאביו ביובל. ונראה ברור, דט"ס נפל וצ"ל המקדיש שדה ועמד בנו וגאלה שתחזור לאביו ביובל. וטעמו דהוי אמינא, דכמו דאילו היה ביד ההקדש הלא היה יוצא לכהנים ביובל, א"כ כי פדה הבן נמכר לו זכות וכח שהיה להקדש בה ולא תחזור לאביו ביובל קמ"ל. דדין בנו כאלו פדה הוא, ולכן תחזור לאביו המקדיש. וכן שנינו במשנה דערכין וז"ב. ודו"ק. וברש"י ג"כ ט"ס יעו"ש שוב מצאתי כן הגירסא בילקוט.

« משך חכמה Emor משך חכמה Bekhukotai »