1מזמור לאסף וגו׳ ענין המזמור הוא נבואה על חרבן בה״מ הראשון והגלות שגלו ממנו ואמ׳ שבאו שם גוים וטמאו את ההיכל ושמו את ירושלם לעיים ר״ל לגלים2ונתנו את נבלת עבדיך מאכל וגו׳ ואעפ״י שהיו רוב בני הדור רשעים כדכתי׳ שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט וכו׳ ירמ׳ ה לא אמ׳ זה אלא על ההמון אשר דרכם כסל למו לשבת בחוצות.3ואמ׳ היינו חרפה לשכינינו ר״ל בגלות4ואמ׳ עד מה ה׳ תאנף לנצח נראה שרמז על הגלות הארוך או שמא אף הראשון היה ארוך בעיניו וכמו שמצינו שאמ׳ על אותו הגלות ג״כ עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם זכריה א יב.5ואל הגוים כמו על הגוים כדרך אל ההרים לא אכל יחזק׳ יח ו6ואמ׳ כי אכל את יעקב לשון יחיד על המלך הרשע אשר היה בראש צרים דרך כלל וחזר ואמ׳ ואת נוהו השמו על העם כולו.7ועונות ראשנים פי׳ חטאת נעורים וי״מ שרומז על חטא האבות וי״מ לשון צחות כלומ׳ שבעת יביאנו במשפט לא יזכור העונות תחלה אבל מהר… כי דלונו מאד ולא נוכל לסבול עול הגלות.8וכן על רוב צרות הגלות אמ׳ עזרנו אלהי ישענו וגו׳. על דבר כבוד שמך כלומ׳ אם לא תעשה למעננו עשה למען כבודך שמחולל בגוים ויתפרסם בגוים ענין נקמתנו.9ותבוא לפניך צעקת הנאסר בגלות וכגודל זרועך כלומ׳ כמו שכחך גדול כן הותר ר״ל השאר בחיים בני תמותה ר״ל הסמוכים למות מרוב צרות וי״מ הותר כמו התר.10והשב לשכינינו וגו׳ גמולם חרפתם ר״ל חרפתם שלהם שיחרפוך באמרם איה אלהיהם.11ואנחנו עמך… נודה לך וגו׳ ורבותינו תמהו מזמור לאסף קינה מיבעי ליה ודרשו בו לפי שנ׳ כלה ה׳ את חמתו איכה ד יא ובמה כלה את החמה ויצת אש בציון שם וזהו מזמור ששפך חמתו על העצים והאבנים ולא עשה כלייה בבניו. ולפי פשוט המקראות אין צורך בכך כי כלי הניגון מהם שהיה קולם משמח ומהם שהיה מרעיד הלבבות כמו שאמ׳ החכם בעל הניגון לתלמידו עורר מיתר הדאגה ומתוך שהיה נאמ׳ על כלי הניגון היה נקרא מזמור.
