1קצת מפרשים כתבו שזה המזמור אמ׳ ג״כ בברחו מפני שאול ולי נראה לפרשו על הגלות הארוך הזה והמשך המקראות נאות ונקשר לכל א׳ מב׳ הפירושים יפה כפי רצון המפרש. ואמ׳ ריבה ה׳ את יריבי כלומ׳ כי אין בכחי להנצל מהם בזולת עזרתך.2ואמ׳ החזק מגן וצנה כלומ׳ כשאקחם אני להלחם תהיה יד גבורתך בעזרי עד שיודע לכל כי מאתך היה וידמה כאלו אתה עצמך החזקת בהם.3והרק החנית והסגור הכוונה על הוצאתם, והפיל על החרב הלשון הראוי להאמר על התער להפלגה וענינו כמו הוצא או שלוף והסגור שם לכלי מחדד וע״ש קרעו סגור הלב נקרא כן.4ואמ׳ יבושו וכו׳ כלומ׳ יבושו ממחשבתם.5וענין יהיו כמץ לפני רוח ומלאך ה׳ דוחה נאמ׳ להפלגה כי המוץ דיו שיהיה לפני רוח ואינו צריך דחייה באחריתו כקש עד שידחהו המלאך, המשל שהוא מבקש שיתגבר הוא על אויביו ויחלשו הם עד שיהיו לפניו כמוץ לפני רוח ומלבד זה שתהיה יד ה׳ בהם ומהומתו תמהר ריצותם וכשלונם.6וכן ענין יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה׳ רודפם כלומ׳ שיכשלו בהליכתם מעצמם ועם זה ומלאך ה׳ רודפם וענין חלקלקות נאמ׳ על מקומות חלקים שהרגל מועדת בהם.7ואמ׳ כי חנם טמנו לי כלומ׳ לא בחנם אני מקללם ולא בסבת רשע ורוע לב. ושחת רשתם סמוך כלומ׳ מלכדת רשתם או איפשר שהם שני דברים כמו שחת ורשתם.8ועל כן מדה מדה נגד מדה תבואהו שואה וכו׳ ורשתו אשר טמן תלכדו ומלת תבואהו חוזרת על הכלל או על כל א׳ מהם.9ואז נפשי תגיל בה׳ כלומ׳ שיהא כל עסקי בעבודתו.10וגם העצמות ר״ל הגוף יודו ויאמרו מי כמוך ופירשו במדרש מציל עני מחזק ממנו יצר טוב מיצר רע על דרך ילד מסכן וחכם וגו׳ כלומ׳ שבהתעסק בעבודת האל לבד ינצל היצר הטוב מכף אויבי המלך המלך הגדול הסובב את העיר ר״ל היצר הרע או הוא בפשוטו על הנצל החלש מיד החזק וכל עצמותי דרך הפלגה. ונקרא מלת כל בקמץ וקריאתו בלא חטף אבל בקמץ פשוט וחברו בקריאה זו כל אחי רש שנאוהו משלי יט ג.11ואמ׳ יקומון עדי חמס ר״ל כלומ׳ שהם מתאנים לי תמיד ושמים עלי עלילות להלחם עמי ושואלים לי מה שלא ידעתי ויקימו עלי עדי חמס ויותר יתכן זה על ענין הגלות שהעלילו עלינו במה שלא ידענו ואנו מתפללים על שלותם כמוטל עלינו מאמרם הוי מתפלל בשלומה של מלכות.12בעת חלותם ר״ל בעת צרותיהם ומלחמותיהם אנו מתענים בעבורם והם טוענים עלינו תאנין עד שמחייבים לנפשנו ועל כן אמר ותפלתי על חיקי תשוב כלומ׳ שתפלתנו זכה ובנאמנות ולא כמחשבתם ומי יתן ותפלתנו עליהם תשוב בחיקנו. ואם נאמ׳ על אויבי דוד כפירושי הראשונים אולי זה על קצת פרטים דומים לאלו אירעוהו בזמננו. וי״מ ותפלתי על חיקי תשוב כלומ׳ שכל היום אני חוזר ומתפלל.13ואמ׳ כרע כאח לי התהלכתי כלומ׳ אני מתהלך עמו בתם כאלו היה אח לי או רע נאמן, וכאבל אם קודר שחותי בצרותיו ואמ׳ אבל אם ולא אבל אב פי׳ זולתי מפני שהקטן מקבל מאמו הרבה חסדים ותענוגים יותר מאביו ולכן צערו יותר גדול עליה מהאב ולשיטה זו י״מ ג״כ שהתינוק הצריך לאמו נבוך הרבה על העדרה יותר מהאב ואין זה נכון ואצלי לפרש בשיטה זו כי אבלות האב יש לבן קצת נחמה בשמחתו על ירושתו אבל אבילות האם היא בלי שום נחמה. ולדעתי במה שנמשכתי לפרש המזמור בענין הגלות יחס צרתו עליהם ועל אבידתו כאבל אם כלומ׳ שאנו מכירים בה כחסד שמכיר הבן הטוב לאם כי הבן מכיר לאם הכנת חמדו והשלמת צורך גופו ולאב הכנת צידתו והשלמת צורך נפשו ואמ׳ שכשהוא רואה בצרתם הוא מתאנח וכואב ודואג כדאגת מי שאבדה ממנו הנהגתו והדרכת צרכי חמדו, לא במי שאבדה צורתו ושכלו כי זה אינו תחת הנהגתם.14ואמ׳ ובצלעי שמחו ונאספו כלומ׳ והם בהפך שבכאבי וצרתי שמחו ונאספו לראותה. ואמרו נאספו עלי נכים יש לפרשו שאפי׳ אותם שארעו להם צרות וחליים עד שהם נכאים עליהם נאספים לראותי בצרתי ושוכחים צרותיהם לצרתי. ולא ידעתי פי׳ לא ידעתי למה ישנאוני כ״כ או כמו ולא התבוננתי כלומ׳ שבאים בפתע לרוב שמחתם עד כמעט לא התבוננתי בביאתם.15וענין קרעו ולא דמו פי׳ זולתי קרעו בשרי מרוב הכאבתם אותי ולא הרפו ידיהם מזה אבל תמיד כל היום לא יחשו. ולדעתי הוא נמשך למה שפירשנו בענין נכים כלומ׳ שיש להם צרה גדולה עד שהולכים קרועים ואעפ״כ מרבים לעג בראותם צרתי כאלו לא חלו בהם ידי המקרה או העונש.16ואמ׳ בחנפי לעגי מעוג וחנפי לדעתי הוא שם מענין חנפה וזדון ומעוג הוא תואר ללוצץ המופלג ואמ׳ שבתכלית הזדונות שבדברי הלוצץ המופלג ידברו עלי בלצון ושחוק וחריקת שן.17ואמ׳ ה׳ כמה תראה כלומ׳ עד מתי תסבול זה השיבה נפשי משואיהם ולדעתי השיבה מלשון שובה ונחת ושואיהם שם כמו שאונם והמונם כלומ׳ הנח נפשי מהמיתם. וכן הצילה מכפירים יחידתי ולהיות תכלית כוונתו על ביאורנו אל הצלת הנפש לבד אמ׳ נפשי ויחידתי.18ועל זה אמ׳ אודך בקהל רב רומז על קבוץ עמים להפכם אל שפה ברורה.19ואמרו אל ישמחו לי אויבי שקר פי׳ אל ישמחו עלי אותם שהם אויבי בשקר ר״ל בחנם או בטענת שקר שמשימים עלי וכן שונאי שיקרצו עין לזה להתנכל עלי תמיד.20כי לא שלום ידברו כמו לא יכלו דברו לשלום כלומ׳ שאינם מוצאים בלבם שידברו עלי לשלום. ועל רגעי ארץ פי׳ נשברי לב אשר בארץ ר״ל בני הגלות והוא מלשון עורי רגע וימאס איוב ז ה. ואמ׳ שהם חושבים עליהם מרמות תמיד.21ומרחיבים פיהם לטלטולנו ולצרותינו ואף בפיהם אינם יכולים להעלים אבל יגידו לכל שמחתם על שברנו בכפל קול שמחה והוא אמרו האח האח ושניהם לשון שמחה.22והפליג בתפלתו ואמ׳ ראית ה׳ וכו׳.23והעירה מדת משפטיך להענישם על מה שעשו לי.24ואם אני חטאתי שפטני כצדקתך וכמדת רחמיך.25ועל שאמ׳ תחלה אמרו האח האח אמ׳ עתה אל יאמרו בלבם האח נפשנו כלומ׳ שאפי׳ בלבם לא יוכלו לשמוח בדבר על נפשנו או פירושו שאפי׳ בתוך לבם לא יאמרו האח נפשנו כלומ׳ שמחי נפשנו על צרתם.26אבל יבושו וכו׳ והמגדילים עלי פירושו המגדילים פי גאותם.27ושלום עבדו לשיטתנו נאמ׳ על כלל האומה כמו יעקב עבדי.28ואז תמלא האומה רנה בלא הפסק כאמרו ולשוני תהגה צדקך כל היום תהלתך.
