1בספר דברי הימים א טז ח כתוב שכשהעלה דוד את הארון מבית עובד אדום לירושלם שנתן זה המזמור לאסף ולאחיו לשורר לפני הארון ונכתב שם מזה המזמור למעלה ר״ל שירו לה׳ שיר חדש שירו לה׳ כל הארץ והוא מזמור צו עד כי בא לשפוט את הארץ ואח״כ סיימו בדברי תחנונים דומים לתפלה על קבוץ גליות ובכאן עשה משירו לה׳ מזמור אחד כמו שנכתב בצו וממזמור זה מזמור אחר והאריך בו בספור יציאת מצרים עד הכנסם לארץ יש׳ ונראה שהמזמורים חברום על הסדר הנה ובשעה שהעלה הארון הרכיב משניהם כבחירתו ונתנם לאסף לזמר לפני הארון. ורבותי׳ דרשו שמה שכתו׳ כאן מזמור זה אמרו בבקר ומזמור שירו לה׳ אמרו בין הערבים והמזמור נאמ׳ הודאה לאל על כל הטובות שגמלנו והוא צוה לזמרו באותה שעה להודיע הנסים שנעשו על ענין הארון בפלשתים. ואמ׳ כמעורר לבני עמו הודו לה׳ קראו בשמו כלומ׳ שתקראו לבני אדם בשמו לשוב אליו לחסות תחת כנפיו וכן הודיעו בעמים עלילותיו ר״ל פעולותיו2שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו כלומ׳ שירו לו בעת התפלה. וגם בעת השיחה לא תהא שיחתכם בדברים בטלים אלא בכל נפלאותיו.3התהללו בשם קדשו כלומ׳ שתיחסו לעצמכם תהלה וכבוד ותודו שמאתו היתה זאת לכם ואז יתמיד לכם הכבוד וישמח לב מבקשי ה׳.4דרשו ה׳ ועוזו ר״ל שיראה לכם עוזו וגבורתו בנצוח מלחמותיכם ובקשו פניו תמיד.5וזכרו בלבבכם, אתם זרע אברהם ובני יעקב, תמיד מופתיו שעשה מאז לכם ולאבותיכם. ומשפטי פיו ר״ל הגזרות שגזר על האויבים ביושר ובמשפט.6כי הוא ה׳ אלהינו ר״ל משגיח בנו בפרט, בכל הארץ משפטיו וגזרותיו כשירעו לנו.7זכר לעולם בריתו אשר כרת את אברהם ודבר צוה לאלף דור הדבר הוא הברית ואלף דור לא בא בדיוק אלא להוראת זמן ארוך והוא כפל ענין כלומ׳ זכר לנו הברית לעולם וכן הדבר שצוה וגזר אברהם על זכרו לנו לאלף דור. ורבותי׳ דרשו לאלף דור אלוף שבדור וזהו אברהם כלומ׳ זכר לנו את הברית ואת הדבר שצוה וגזר על אברהם8והוא שפי׳ אשר כרת את אברהם ובברית זה רמז על ירושת הארץ כמו שנאמ׳ בין הבתרים ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי וגו׳ ברא׳ טו. וכן שבזמן העקידה נאמ׳ בי נשבעתי נאום ה׳ עד ויירש זרעך את שער אויביו שם כב ושער אויביו היא ארץ ישראל וודאי בעת העקידה לא אמר ויירש זרעך אלא על יצחק וכן אמר ושבועתו ליצחק כלומר שזכר לנו השבועה שאמ׳ ליצחק שכתוב בו והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך שם כו ג ובאה מלת ישחק בשין שלא כמנהג.9ויעמידה ליעקב לחק כלומ׳ כמו ששלל מאברהם בברית הארץ כל זרע חוץ מיצחק כן שלל מיצחק זרע עשו והעמיד השבועה ליעקב לחק ר״ל לקיים ולישראל ברית עולם כפל ענין והוא שנאמר בברכת יצחק ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם שם כח ד הנה שברית ירושת הארץ היא לאברהם וממנו ליצחק וממנו ליעקב ואמ׳ לעולם וברית עולם ואלף דור שאע״פ שיגלו ממנה לחטאם קרקע אינה נגזלת ועוד ישובו אליה.10וזכר פרט הברית שיהיה בענין הארץ והוא אמרו לאמר לך אתן את ארץ כנען כלומ׳ לכל אחד מן האבות וחבל נחלתכם כנגד כולם וקראה נחלתם כי הנבואה יעדתה להם כירושה גמורה כמו שנאמ׳ לאברהם ויירש זרעך וליעקב לרשתך את ארץ מגוריך וכן לכלם ונתתי אותה לכם מורשה שמות ו ח.11ואמ׳ אח״כ בהיותם מתי מספר ר״ל בזמן האבות כמעט וגרים בה כלומ׳ אע״פ שהיו מועטים ושהגוים אשר היו ביניהם היו יודעים שבלבם לירש את הארץ היו גרים בה ואינם מתיראים מהם12ואף כשהוצרכו להתהלך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר כמו מארץ כנען למצרים בימי הרעב ומשם לארץ פלשתים13לא הניח שום איש לעשקם אבל הוכיח עליהם מלכים כגון פרעה ואבימלך והזהירם14ואמ׳ להם אל תגעו במשיחי ר״ל האבות וקראם משיחים שהיו נסיכים גדולים כאילו היו מלכים משוחים וכמו שאמרו לאברהם נשיא אלהים אתה בתוכנו ברא׳ כג אם שהזהיר להם בחלום צודק כמו ללבן ולאבימלך אם ע״י נגעים כפרעה ואבימלך ומצרים ואמר ג״כ ולנביאי כי האבות היו נביאים כמו שנאמר באברהם השב אשת האיש כי נביא הוא שם כד15ואח״כ נתגלגל למה שהיה סבת ירידת מצרים ואמ׳ ויקרא רעב על הארץ כלומ׳ קרא לרעב שיבוא במצרים על הארץ כמו שנאמ׳ באלישע כי קרא ה׳ לרעב וגם בא אל הארץ מ״ב ח א. וכל מטה לחם שבר כלומ׳ כל מסעד לחם הפסיק ומנע ועל הארץ בארץ כנען שהיו שם האבות16ועל זה אמ׳ שלח לפניהם איש ר״ל לפני יעקב ובניו קודם לירידתם למצרים איש והקדים רפואה למכה וזהו לעבד נמכר יוסף ואע״פ שבמקרה נתגלגל שם הכל היה סבה אלהית להיות להם למגן וכמו שאמר יוסף לאחיו וישלחני אלהים לפניכם ברא׳ מה ז17ענו בכבל רגלו הוא המשך ספור סבותיו והכתי׳ רגליו והקרי רגלו על שם כלל רגליו וברזל באה נפשו וכבר ידעת שהרבה פעמים נאמ׳ נפשו במקום גופו כמו תגעל נפשכם ויקר׳ כו טו וכן רבים מצד שהנפש סובלת עינוי בענוי הגוף.18ואמ׳ עד עת בוא דברו של הב״ה שבשעה שאמ׳ יוסף לשר המשקים כי אם זכרתני אתך שם מ יד אמר לו הב״ה בבו״ד אתה בוטח חייך שתעשה בבית האסורים שתי שנים עוד שו״ט. ואמ׳ אמרת ה׳ צרפתהו כלומר שבאו דבריו לפני פרעה כצרופים ואמתיים. ואמ׳ אמרת ה׳ שייחס זה לרצון האל כמו שאמ׳ גם הוא בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה שם מא טז.19שלח מלך ויתירהו כלומ׳ שהתירו ממאסריו וכפל ענין באמרו מושל עמים ויפתחהו.20שמו אדון לביתו כאמרו אתה תהיה על ביתי שם מא מ.21לאסור שריו בנפשו כדכתיב ועל פיך ישק כל עמי שם והמנהיג צריך שיפשפש במעשי העיר להוכיח ולהעניש הרעים ואמ׳ שהגבירו אפי׳ ליתן שריו וגדוליו במאסר. בנפשו כלומ׳ ברצונו כדרך בנפש צרי מזמו׳ כז ובמדרש פירשוהו רמז שנתן את פוטיפר בבית האסורין כלומ׳ שניתן לו רשות על מי שהיה ממונה בכך. בנפשו ר״ל בנקמת נפשו. וזקניו יחכם ר״ל שהעמידם בחזקת חכמים לטוב הנהגתו22ויבא ישראל ר״ל יעקב בארץ מצרים בסבת הרעב וכפל הענין באמרו ויעקב גר בארץ חם כי מצרים היה זרעו של חם ונקרא על שמו.23ויפר את עמו שם מאד והעצימו עד שהיו פרים ורבים יותר מהם ויעצימהו מצריו ר״ל שהיו פרים ורבים יותר מהם וקראם צריו על שם סופם.24ואמ׳ הפך לבם ר״ל נהפך או יהיה פועל יוצא לשם כי הוא עילת הכל ומ״מ לבם נהפך מאהבתם לשנאתם ולהתנכל איך יוכלו לכלותם כענין הבה נתחכמה לו שמות א י25והזכיר ששלח משה עבדו ואהרן אשר בחר בו בהיותו למשה לפה ולמליץ.26שמו בם ר״ל במצרים דברי אותותיו של הב״ה ועשו המופתים בארץ חם והזכיר קצת המכות לא כלם וגם אותם שהזכיר לא הזכירם על הסדר רק כאשר נזדמן לשפע הרוח הנבואי וכן שנשען על מה שהוזכרו בתורה ולא כיוון כאן אלא לזכור האותות דרך כלל.27ואמ׳ שלח חשך ויחשיך דרך כלל ר״ל הארץ. ולא מרו את דבריו י״מ על משה ואהרן שלא פחדו מהם לשנות דבור האל, ובדרש אמרו לא מרו המכות את דברו כלומ׳ שלא מרו האותות את דבר השם רק באו עליהם כדברו ואמ׳ כן דרך צחות28והזכיר הפכת המים לדם עד שהמית את דגתם כי הדג אינו חי כי אם במים.29ואמ׳ שרץ ארצם צפרדעים י״א שהוא במקום השריץ וחוזר לשם או הוא בודד כי ארץ נאמ׳ לפעמים בלשון זכר ואע״פ שלא שרצו הצפרדעים רק ביאור כדכתי׳ ושרץ היאור צפרדעים שם ז כח מ״מ בהרבה מקומות מן הארץ היו יאורים ואגמים ולכן ייחסו הכל לארץ. ואמ׳ בחדרי מלכיהם כי הצפרדעים עלו בחדרי משכבם כדכתי׳ ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך שם30ואמר ויבא ערוב פירוש אמר שהתרה בהם על כך או פירושו שהעיר אותם לבא כדרך ויאמר ה׳ לדג יונה ב יא.31ואש להבות הוא ממכת הברד כדכתי׳ ואש מתלקחת וכו׳ שמות ט כד32ויך בברד גפנם וכו׳ ואמ׳ ויבא ארבה. וילק הוא אחד ממין הארבה33וראשית לכל אונם כמו ראשית אונו ברא׳ מט ג34ויוציאם בכסף וזהב כדכתי׳ ושאלה אשה משכנתה שמות ג כב ואין בשבטיו כושל ר״ל עני כי כלם יצאו בכבוד ובקושר כנבואת השם לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ברא׳ טו יד.35שמח מצרים בצאתם מרוב פחדם כי אמרו כלנו מתים.36פרש ענן למסך ר״ל לכסות מחסה עליהם בנוחם ואע״פ שבלכתם היה הולך לפניהם כמו יריעה ולא עליהם כדכתי׳ וה׳ הולך לפניהם יומם בעמוד ענן שמות יג כא הענן היה ארוך כל כך שהיה מגין עליהם מן השמש וקצתו לפניהם לנחותם הדרך.37ואח״כ שאל ישראל במדבר סין לחם ובשר כדכתי׳ בפרשת בשלח בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע שם טז ג וכתוב שם ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה שם בפ׳ המן ועל זה נאמ׳ כאן שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם.38ואח״כ ברפידים קטרגו על המים כמו שכתו׳ ג״כ ונאמ׳ לו שם עבור לפני העם וגו׳ וזהו אמרו פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר פירושו שהמים הלכו במקום ציה כנהר. ובדרש פירשוהו מענין צי אדיר כלומ׳ שהיו צריכין לעבור בספינות מרגל לרגל.39כי זכר את דבר קדשו כלומ׳ מה שנשבע לאברהם אע״פ שהם לא היו ראויים לכך.40ויוצא את עמו בששון ר״ל ביציאת מצרים41וכן שנתן להם ארצות גוים והורישם את עמלם כאדם היורד בשלוה ויורש נכסי מורישיו.42בעבור ישמרו חקיו כלומ׳ שכל זה נתן להם כי בחר באבותיהם לשלימותם ויבחר בזרעם אחריהם כל זמן שילכו בדרכיהם.
