1אתם נצבים היום וגו' דברים כט, ט הנה התורה נקרא עצה שנאמר משלי ח, יד לי עצה ותושיה כי כל העצות כתובים בתורה איך יתנהג האדם ולכן כתיב דברים לב, ז שאל אביך ויגדך היא התורה הנקרא אב כי באורייתא ברא קב"ה עלמא זח"ח ה וכל הנבראים ובכללם האדם העיקר נברא בתורה נמצא התורה נקרא אב שעל ידה בא ההולדה וכל אחד מישראל יש לו אחיזה בתורה ואז ידבק עצמו ויקשר בתורה היא תדריכו ותייעצו איך להתקרב אל השי"ת וזהו שאל אביך היא התורה היא תגיד לך ונמצא התורה כולה בכללה נוהג תמיד בכל עת וזמן לפי השתנות הזמנים והעתים והדורות ומורה עצה איך להתקשר לשמו יתברך ע"כ גם פסוק זה מלמדינו להועיל כאשר יתבאר. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אבות פ"ה בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות ולכאורה הדבר תמוה כיון שהיה יכול להבראות על ידי מאמר אחד מדוע יתן עונש לרשעים שמאבדין דבר שנברא בי' מאמרות כיון שהיה יכול להבראות במאמר אחד וכי בעלילה בא ח"ו וכן להיפך וכי משוא פנים יש בדבר אבל הענין הוא שאלו היה נברא במאמר אחד לא היה באפשרי שיהיו כולם מתקרבים על ידי מאמר ההוא לשמו יתברך כי רם ונשא מהשגה הוא כי אם א' בדור וכו' ע"כ ברוב חסדו יתברך צמצם וחילק ערך קדושת השגתו לי' מאמרות עד רדתו י' מדריגות שעל ידי זה יוכלו כולם להתקרב ולהתדבק לפי ערכו ומדריגתו אף אם הוא בסוף המדריגה יהיה לו יד ואחיזה שעל ידו יעלה למעלה ונמצא הרשעים אין להם מענה כיון שהיה להם במה לאחוז ולשוב אל ה' אפילו מן סוף ותחתית המדריגה ולא שבו וזהו שאמר התנא להפרע מן הרשעים כו' שהרי נברא בעשרה מאמרות כדי שיוכלו לשוב משם ולא שבו והצדיקים מקיימים העולם שנברא בי' מאמרות ר"ל כי הצדיקים מלבד מה שדבוקים לה' על ידי חלק קדושתו בבחינת המאמר שהוא שורשו עוד ישיב רבים לה' אשר המה מבחינת מאמרות אחרים כי על ידו מתעלים הכל לה' ומקרבם אל הקדושה וזהו שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות בחינות חלוקות והוא מקיים כולם אפילו שלא מבחינתו נמצא כמה גורם הרשע בעונו כי אין דבר שבקדושה פחות מעשרה היינו עשרה מאמרות בחינת י' מדריגות הנ"ל שבעשרה הנ"ל נכללו כל היצורים שבהם אחיזתם והרשעים שאין נאחזים בשרשם בבחינת מאמרם ונפרדים משם ומקלקלים הרי חסר מן העשרה ואין השכינה שורה על פחות מעשרה וגורם הסתלקות ומחריב כל העולם וענין בחינת מאמר הוא כי באמת כתיב הושע ב, כא וארשתיך לי לעולם וגו' שכביכול הקב"ה אירס אותנו וכדרשת רבותינו זכרונם לברכה ברכות נח א תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה כביכול קידש אותנו במעמד הר סיני וכיון שקידש אותנו הרי אין אנו יכולים להפרד מאתו להיות לאיש זר ח"ו כי הקדושין קיימים ועומדים לעד ולעולמי עולמים כמאמר הנביא ישעיה נ, א איה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה כי לא גורשו ח"ו מאתו והנה בבית ראשון גם בבית שני אף שהיו חסר ה' דברים מכל מקום עדיין היה. בחיבה ואהבה בזיווג ריעים דלא מתפרשין כביכול הקב"ה עם כנסת ישראל ועתה בגלות המר הזה אף כי נתונים אנחנו לעם אחר תחת ממשלתם דומה הדבר לאשה שנפלה לפני יבמה שאחיו נסתלק שאין צריך האח הנשאר קדושין חדשים כי עדיין קדושין הראשונים קיימים רק מאמר לבד די כן הדבר הזה שעדיין קדושין הראשונים קיימים אף שנסתלק כביכו"ל מאתנו אין צריך רק מאמר היינו הדבור ששם הקב"ה בפי ישראל ועל ידי המאמר נתקרב אליו וכל אחד מישראל יש לו בחינה לפי ערכו ומדריגתו במאמר א' מעשרה מאמרות שעל כן חילק הקב"ה לעשרה מאמרות בכדי שכ"א מישראל יוכל להתקרב על ידי מאמר שהוא בחינתו אל ה' והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בתיקונים בראשית ב' ראשית הענין הוא כתיב תהלים קיא, י ראשית חכמה יראת ה' ומקשה הזוהר סוף חכמה מבעי ליה ומתרץ למלכא דבני פלטרין וכו' ואמר מאן דבעי למיעל בהאי תרעא ליעול עיין שם והדבר צריך ביאור אכתי הוי ליה למימר סוף חכמה שהרי היראה היא מדריגה עשירית אמנם הענין הוא כי ידוע כל דבר שאין לו תחלה אין לו תכלה וכל איש ישראל יש לו חלק מהקב"ה כי חלק ה' עמו נמצא כמו שהקב"ה אין סוף ואין לו תחלה ותכלה כן כל איש ישראל חלק קדושתו הוא דבר שאין לו סוף ותחלה ותכלה ובמשה כתיב דברים לג, כא וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון שמשה היה אחוז בראשית מקור החכמה ספון וגנוז במעלה עליונה ובאמת כתב האר"י ז"ל שכל אחד מישראל יכול להיות כמשה שאף שאין אחיזתו רק במדריגה מעוטה או בסוף המדריגה גם שם נקרא ראשית כי הכל שוה בערכו יתברך דבדבר שאין לו תחלה וסוף לא שייך עילוי המדריגות לומר זה ראשית וזה סוף ולכן אמר בראשית ב' ראשית ר"ל שניהם נקראים ראשית בין מדריגה עליונה ובין מדריגה תחתונה הכל שוה ונקרא ראשית נמצא כולם יכולים להתעלות ולהתדבק על ידי אחיזתו בשורש שלו שגם שם הוא ראשית וכאשר מבואר למעלה שלכן נברא בעשרה מאמרות. עוד יתבאר בדרך זה כי התורה מתחלת בב' ומן הראוי היה שתתחיל בא' ראש האותיות אך מפני שאל"ף הוא סוד אלופו של עולם והוא כביכול הקב"ה שאין העולם יכולים לקבל בהירות אורו כזה ולא היה יכול להיות העולם כלל כי נברא על ידי התורה ואלו היה מתחיל בא' לא היה באפשרי להיות העולם כי היה מתבטל מרוב בהירות והוצרך להתלבש בהירות הא' על ידי הב' אות שני לברוא העולם וזהו בחכמה יבנה בית משלי ט, א כי הב' צורתו כדמות העולם ג' רוחות וצד רביעי פרוץ כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ירושלמי חגיגה פ"ב, ה"ב נמצא הב' כולל כל חללי דעלמא בגוויה שכל העולם נכלל בב' ויוכלו כל העולם להתקרב אל ה' וזהו ב' ראשית שהראשית נתלבש בב' כדי לברוא העולם ומה שרוח ד' הוא רוח צפון פרוץ הוא כי מצפון תפתח הרעה ומשם כל הדינים באים ח"ו ומי שהוא סותם רוח הד' מגין בעד הדינים והוא הצדיק שנאמר בו מי מושל בי צדיק מו"ק טז ב ולא כתיב מי מושל עלי צדיק אך הענין הוא כי באמת אין הצדיק מושל על הקב"ה כקושית הזוהר וכי קיטרוגא דקב"ה איהו וכו' אלא על ידי שהצדיק יש לו חלק מקדושתו וחיותו יתברך ונקרא בן דמחפש בגנזייא דמלכא וכמשל המלך שקצף על א' מעבדיו ובא בנו ומבקש עבורו ואומר עשה למעני ושא לכל חטאתיו מיד נתמלא המלך רחמים בשביל בנו מפני שבנו הוא חלק מאתו מעוררין דבריו בלב המלך כן הדבר הזה אף אם נגזרה גזירה בא הצדיק שהוא חלק אלוה ממעל ומבקש ומחנן להעביר הרעה ואז מתעורר על ידי חלקו בהקב"ה רחמנות וזהו מי מושל בי צדיק ר"ל בי עמי עם חלקי השוכן בו שמה שאני גוזר הוא מבטלה היינו בי עמי מפני שחלקי בו ולכן נקרא הצדיק מגין שעושה הגנה בפני רוח הפרוץ ונעשה סתום היינו מ"ם סתומה דלמרבה המשרה שאז יתבטל הדינים ויהיה הגנה וסיתום ברוח הד' ומב' יהיה מ"ם סתומה והנה הצדיק נק' כל דאחיד בשמיא וארעא הענין הוא כתיב בראשית ברא עד ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בשביל התורה ב"ר א ובשביל ישראל ויק"ר נז ורמזו בדבריהם מאי דכתיב תהלים עז, כ ושבילך במים רבים כי כביכו"ל הקב"ה שורה בתורה ובתורה נברא העולם נמצא על ידי התורה שורה הקב"ה בעולם ומי הם הגורמים לזה ישראל שהם נאחזים בה ועוסקים בה ומשרים הקב"ה והנה השמים והארץ הם דמיון דכר ונוקבא שעל כן המטר נקרא רביעה כזכר הרובע את הנקיבה ועל ידי זה הארץ מולידה ומצמיחה וצריכים אנו להבין ענין אחד בעונש כתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ובברכה כתיב ויקרא כו, ד ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה מדוע בחר דווקא בעונש ושכר זה אך הענין שבזה תלוין כל הברכות וכל העונשין ח"ו כאשר יתבאר כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה תענית ז א גדול יום הגשמים כתחיית המתים הענין הוא כי יש נשמות שאין יכולים להתעלות ובהסתלק האדם נשאר נשמתו בדומם בעפר הארץ קברו וכשיורד המטר והארץ תוציא צמחה מתעלה הנשמה מדומם לצומח ואחר כך באכול בעל חי הצומח מתעלה למדריגת בעל חי ואחר כך באכול איש הישראלי הבעל חי ומברך עליו מקדש אותו ומתעלה נשמתו במדבר ואח"כ כשמתפלל ומדבר דברים לפני השי"ת יוצאת הנשמה בהבל פיו ודבורו למעלה וזהו תיקונו נמצא מי גרם זה המטר וזהו ממש תחיית המתים שמה שהיה בדומם הנקרא מת נתעלה ולכן גדול יום הגשמים וכו' כי באמת זהו חיותו של הקב"ה הורד בעולם רק בבואו לעולם הגשמי הוצרך ונקרא גשמים והנה הארץ מקבלת מן השמים כנוקבא מדכורא ולכן מולידה ומצמיחה אמנם הלא ידוע כי הם שני הפכים השמים הם רוחני והארץ גשמיות בתכלית וצריך ביניהם דבר ממוצע כי אי אפשר לקרב ב' הפכים בלי אמצע והצדיק הוא האמצעי שנשמתו היא רוחנית מן העליונים וגופו גשם מן התחתונים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה והוא המקשר שמים וארץ שהשמים ישפיעו לארץ ולכן נקרא כל דאחיד בשמיא וארעא שמאחד השמים והארץ וזהו תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי ב"ב עד א ולכן בברכה כשהם צדיקים כתיב ונתתי גשמיכם וגו' כי יהיה התקשרות ביניהם על ידי צדיקים אבל בהיפך נמצא אין מי שיקשרם ואז ועצר את השמים וגו' ובזה נכלל כל הברכות ועונשים כיון שהגשמים הם תחיית המתים וידוע שאז הוא העיקר שכר העולם הבא כמבואר בדרשת רבותינו זכרונם לברכה ברכות לד ב שהעיקר העולם הבא לזמן תחיית המתים וזהו בראשית ברא וגו' בראשית א, א ר"ל על ידי הצדיק הנקרא ראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ נעשה בריאה ואחדות בין שמים וארץ שהוא המקשרם. אמנם אם ח"ו מקלקלים מעשיהם והם רק בגשמיות לבד זהו והארץ שהם בחינת הגשמיות אז היתה תוהו ובוהו שמחזירים לתוהו ובוהו שאין השמים משפיעים כיון שאין מי שיקשרם אז וחושך על פני תהום הם הדינים הבאים מרוח ד' שאין צדיק שיגין בעדו ורוח אלהים מרחפת על פני המים פירש רש"י כסא הכבוד תלוי באויר כיונה המרחפת על הקן ר"ל שאין לו על מה לסמוך כי אין צדיקים שישרה עליו שכינתו ואין הכסא שלם ומצפה מתי תשוב לקינה כי כתיב משלי כז, ח כציפור נודדת מקינה כן איש נודד ממקומו ופירוש בזוהר על הקב"ה ויאמר אלהים יהי אור היא התורה כי על ידי התורה יוכלו להתקרב ולהתדבק בו ולהשרות שכינתו בעולם ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה נדה עג א הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות ר"ל שהליכות של הקב"ה בעולם הוא על ידי הלכות ששונים הלכות התורה ועל ידי התורה משרים אלהותו בעולם ולכן רמזו רבותינו זכרונם לברכה בשביל התורה ב"ר א ר"ל שהקב"ה ברא העולם והשרה חיותו על ידי שביל התורה ובשביל ישראל ויק"ר לז על ידי הדרך והשביל שעושים ישראל שהקב"ה ישרה שכינתו בעולם וזהו יהי אור ר"ל שנתן לנו התורה הנקרא תורה אור ואז ויהי אור ואמרו רבותינו זכרונם לברכה חגיגה יב א אור דכבר הוי היינו דאדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו ר"ל כל הנשמות היו כלולים בו וכל הנבראים מראש ועד סוף ואחר שחטא נתמעטה קומתו ונסתלקו הנשמות ונפלו בעמקי הקליפות ולעתיד לבא כשיבא משיח תיקון אדם הראשון יוחזרו כל הנשמות כאשר יתבאר לקמן וזהו אור דכבר הוי וזהו וירא אלהים את האור כי טוב ר"ל כשרואה הקב"ה שלומדים תורה לשמה בלי שום פנייה שהוא שכל טוב בלא רע אז ויבדל אלהים בין האור הם ישראל ובין החושך הם האומות ויקרא וכו' הענין הוא כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה ברכות לד ב במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד הטעם הוא כי יתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך שאלולי החושך לא היה ניכר תענוג האור כלל ועל ידי החושך מבינים תענוג האור וטיבו ומברכין בשחר יוצר אור ובורא חושך. והנה בריאה היא מדריגה עליונה יותר מן היצירה ולמה כתיב גבי חושך בריאה וגבי אור יצירה אך הוא על דרך גדול המעשה יותר מן העושה כי החושך גרם תענוג האור וכאשר יתבאר עוד למטה כי כבר ידוע מאמר הזוהר תיאובתיה דחשוכא לאתכללא בנהורא ולכן כשמאיר הבוקר נכלל החושך שהי' בלילה ונכלל באור ונעשה כולה אורה ובשחר מאיר מעט מעט הוא סוד התכללות החושך מעט מעט להתדבק ולהכלל באור וכן מי שהיה רשע ואחר כך שב אל ה' ועוזב תענוגיו והבליו מתענג על ה' הוא עובד בתענוג וחשק גדול יותר מן הצדיק כי הוא מבין התענוג יותר מפני שהיה בחושך ואחר כך הכיר האור ומתענג מאוד ועיקר העבודה הוא בתענוג כדכתיב תהלים ק, ב עבדו את ה' בשמחה ולכן במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' כי הם לא השיגו תענוג כל כך ועוד נעשה בהם שהזדונות נעשו זכיות יומא פז א מפני שנכללים באור כמבואר למעלה ובאמת אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא א"כ הכל צריכים לעשות תשובה ונקראים בעלי תשובה ולכן בבריאת היום קדמה ערב לבוקר כי צריך להיות יתרון אור מן החושך ושניהם יחד נקרא יום אחד והנה לעתיד כתיב צפניה ג, ט אז אהפוך אל עמים שפה ברורה יחד אף שאין מקבלים גרים לימות המשיח הכונה על הנשמות שנפלו בעמקי הקליפות ויש באומות נצוצי קדושה שנפלו בהם יתבררו ויתלבנו ויצאו מהם ויתדבקו בקדושה וזהו ענין שלפעמים עושין איזו טובה לישראל הוא על ידי ניצוצי הקדושה השוכן בהם וכשעושין הטובה מתעלה הניצוץ ונדבק בקדושה ויוצא ממנו וזהו ויקרא אלהים לאור הם ישראל צדיקים יום ולחושך קרא לילה הם האומות שהם נמשלים ללילה שאין בהם אור כי יצא מהם האור אך הנשמות שנתערבו ונפלו בהם יתעלו ויתדבקו באור להיות אחדות כמאמר הכתוב אז אהפוך וגו' לקרוא כולם בשם המיוחד וזהו ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד אחדות א' כי יגיעו אז למקום האחדות כשישובו כולם אל ה' והענין כי התורה אומרת אני בינה משלי ח, יד ר"ל שהתורה נקרא חירות כדדרשו רבותינו זכרונם לברכה אבות פ"ו ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה כי בינה נקרא עלמא דחירות שנו"ן שערי בינה הם ויובל הוא החמשים שאז הוא חירות ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בר"ה יח א וכולם נסקרים בסקירה אחת דכתיב תהלים נג, טו היוצר יחד לבם וגומר כי בעת תקיעת שופר שאז כולם שבים בלב ונפש אל השם דכתיב עמוס ג, ו אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו בתמיה בודאי כל מי שהוא בכלל ישראל יחרד וישוב בתשובה ונמצא כולם מתעלים אל מקום התשובה הוא עלמא דחירות וזהו המבין אל כל מעשיהם שמעלה כל המעשים אל מקום הבינה ששם הוא עולם האחדות כי למטה כתיב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים אבל שם מקום אחדות ולכן נסקרין בסקירה אחת וזהו אתם נצבים היום כולכם היום הוא ראש השנה וכן איתא במדרש ר"ל שהתורה נותנת עצה אם חפצים אתם להיות לכם מצב ותקומה ביום ר"ה אזי תראו שתתאחדו כולכם ראשיכם וגו' כל איש ישראל ר"נ שכולם יהיו רק כאיש ישראל אחד שהוא שתכנסו למקום האחדות ששם נסקרין בסקירה אחת והבן בילא"ו יילא"ו.
