מסורת התוספתא על נזיר ב׳:ד׳

« מסורת התוספתא על נזיר ב׳:ג׳ מסורת התוספתא על נזיר ב׳:ה׳ »

4 נזיר פתח ↗

וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דִּתְנַן: וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִים.

4 תלמוד ירושלמי נזיר פתח ↗

הלכה: מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. צָרִיךְ לִכְפּוֹל תמן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אָמַר לוֹ. שְׁמוֹר וְשָׁמַעְתָּ. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא. דְּתַנֵּי. הֲרֵי זֶה גִיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִפְרְחִי בָאֲוֵיר. שֶׁלֹּא תַעַבְרִי אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל בְּרַגְלַיִיךְ. הֲרֵי זֶה גֵט. עַל מְנָת שֶׁתִּפְרְחִי בָאֲוֵיר. עַל מְנָת שֶׁתַּעַבְרִי הַיָּם הַגָּדוֹל בְּרַגְלַיִיךְ. אֵינוֹ גֵט. רִבִּי יְהוּדָה בֶֶּן תֵּימָא אוֹמֵר. גֵּט. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תֵּדַע לָךְ שֶׁעִילָּה הָיָה רוֹצֶה לְגָרְשָׁהּ. שֶׁתְּלָאָהּ בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן תֵּימָא. מִכֵּיוָן שֶׁתְּלָאָהּ בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד כְּמִי שֶׁנִּתְקַיֵים הַתְּנַאי בַּגֵּט הוּא.

5 תלמוד ירושלמי נזיר פתח ↗

משנה: הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי עָלַי לְגַלַּח נָזִיר אִם הָיוּ פִקְחִין מְגַלְּחִין זֶה אֶת זֶה וְאִם לָאו מְגַלְּחִין לִנְזִירִים אֲחֵרִים.

4 הרי עלי וכו'. משנ' פ"ב מ"ו.

5 ר' שמעון פוטר וכו'. עיין במשנ' מנחות פי"ב מ"ג, פי"ג מ"י, ירוש' פ"ב ה"ד, נ"ב ע"א, בבלי ט' א', פסחים נ"ג ב', ערכין כ' א'.

4 פסחים פתח ↗

וְהָתְנַן: רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִים.

4 ערכין פתח ↗

בְּחַד זִימְנָא אָמְדִינַן לֵיהּ, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דִּבְזֶה אַחַר זֶה נָדַר, תְּרֵי זִימְנֵי אָמְדִינַן לֵיהּ? וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר: כֵּיוָן דִּבְזֶה אַחַר זֶה נָדַר תְּרֵי זִימְנֵי אָמְדִינַן לֵיהּ, אָמַר: ״שְׁנֵי דָּמַי עָלַי״ בְּבַת אַחַת, מַהוּ? הָכָא וַדַּאי בְּבַת אַחַת נָדַר, בְּבַת אַחַת אָמְדִינַן לֵיהּ, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּקָאָמַר ״שְׁנֵי״, כְּזֶה אַחַר זֶה דָּמֵי? אִם תִּימְצֵי לוֹמַר: כֵּיוָן דְּקָאָמַר ״שְׁנֵי״ כְּזֶה אַחַר זֶה דָּמֵי, אֲמָדוּהוּ מֵאֵלָיו מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: הָא אֲמִיד מֵאֵלָיו וְקָאֵי, אוֹ דִלְמָא בָּעֵינַן כַּוָּונָה לְאוּמְדָּנָא? פְּשׁוֹט מִיהָא חֲדָא, דִּתְנַן: ״דְּמֵי עָלַי״ וּמֵת — לֹא יִתְּנוּ יוֹרְשִׁין, שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמָדוּהוּ מֵאֵלָיו הָוֵי אוּמְדָּנָא, הָא אֲמִיד וְקָאֵי, מִי אִיכָּא גַּבְרָא דְּלָא שָׁוֵי אַרְבְּעָה זוּזֵי? אֲמָדוּהוּ מֵאֵלָיו — נְחֵית לְאוּמְדָּנָא, ״דָּמַי עָלַי״ — לָא נְחֵית לְאוּמְדָּנָא. מַתְנִי׳ חוֹמֶר בָּעֲרָכִין מִבַּנְּדָרִים, כֵּיצַד? הָאוֹמֵר: ״עֶרְכִּי עָלַי״ וָמֵת — יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים, ״דָּמַי עָלַי״ וָמֵת — לֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים, שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים. ״עֵרֶךְ יָדִי״, וְ״עֵרֶךְ רַגְלִי עָלַי״ — לָא אָמַר כְּלוּם. ״עֵרֶךְ רֹאשִׁי״, וְ״עֵרֶךְ כְּבֵידִי עָלַי״ — נוֹתֵן עֵרֶךְ כּוּלּוֹ. זֶה הַכְּלָל: דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ — נוֹתֵן עֵרֶךְ כּוּלּוֹ. ״חֲצִי עֶרְכִּי עָלַי״ — נוֹתֵן חֲצִי עֶרְכּוֹ, ״עֵרֶךְ חֶצְיִי עָלַי״ — נוֹתֵן עֵרֶךְ כּוּלּוֹ, ״חֲצִי דָּמַי עָלַי״ — נוֹתֵן חֲצִי דָּמָיו, ״דְּמֵי חֶצְיִי עָלַי״ — נוֹתֵן דְּמֵי כוּלּוֹ. זֶה הַכְּלָל: דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ — נוֹתֵן דְּמֵי כוּלּוֹ. הָאוֹמֵר: ״עֶרְכּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי״, מֵת הַנּוֹדֵר וְהַנִּידָּר — יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין. ״דָּמָיו שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי״, וּמֵת הַנּוֹדֵר — יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין, מֵת הַנִּידָּר — לֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין, שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: חוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּעֲרָכִין, שֶׁהַנְּדָרִים חָלִין עַל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, וְאֵין נִדּוֹנִים בְּהֶשֵּׂג יָד, מָה שֶׁאֵין כֵּן בָּעֲרָכִין. חוֹמֶר בָּעֲרָכִין מִבַּנְּדָרִים, כֵּיצַד? אָמַר: ״עֶרְכִּי עָלַי״ וָמֵת — יִתְּנוּ יוֹרְשִׁין, ״דָּמַי עָלַי״ וָמֵת — לֹא יִתְּנוּ יוֹרְשִׁין, שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים. אָמַר ״עֶרְכִּי עָלַי״ וָמֵת — יִתְּנוּ יוֹרְשִׁין. שְׁמַע מִינַּהּ מִלְוָה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין? שָׁאנֵי הָכָא, דְּמִלְוָה כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה הִיא. שְׁמַע מִינַּהּ: מִלְוָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר דָּמְיָא? הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּשֶׁעָמַד בַּדִּין. דִּכְוָותַהּ גַּבֵּי ״דָּמַי עָלַי״ שֶׁעָמַד בַּדִּין, אַמַּאי לֹא יִתְּנוּ יוֹרְשִׁין ״דָּמַי עָלַי״? מְחוּסַּר אוּמְדָּנָא. ״עֶרְכִּי עָלַי״ — לֹא מְחוּסָּר וְלֹא כְלוּם. עֵרֶךְ יָדִי וְרַגְלִי עָלַי וְכוּ׳. אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: וְנוֹתֵן דָּמֶיהָ. וְהָא ״לֹא אָמַר כְּלוּם״ קָתָנֵי! לֹא אָמַר כְּלוּם לְרַבָּנַן, וְנוֹתֵן דָּמֶיהָ לְרַבִּי מֵאִיר. הָא אַמְרַהּ חֲדָא זִימְנָא, דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: הָאוֹמֵר ״עֵרֶךְ כְּלִי זֶה עָלַי״ נוֹתֵן דָּמָיו! מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם הוּא דְּאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין עֵרֶךְ לִכְלִי, וְגָמַר וְאָמַר לְשֵׁם דָּמִים, אֲבָל הָכָא מִיטְעָא קָטָעֵי, דְּסָבַר כִּי הֵיכִי דְּאִיכָּא ״עֵרֶךְ רֹאשִׁי״ וְ״עֵרֶךְ כְּבֵידִי״, אִיכָּא נָמֵי ״עֵרֶךְ יָדִי״ וְ״עֵרֶךְ רַגְלִי״, אֲבָל דְּמֵי לָא קָאָמַר — קָא מַשְׁמַע לַן. ״עֵרֶךְ רֹאשִׁי״ וְ״עֵרֶךְ כְּבֵידִי״ — נוֹתֵן עֵרֶךְ כּוּלּוֹ. מַאי טַעְמָא? ״נְפָשׁוֹת״ קָאָמַר רַחֲמָנָא. זֶה הַכְּלָל: דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ וכו׳. לְאֵתוֹיֵי מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעְלָה. חֲצִי עֶרְכִּי עָלַי נוֹתֵן כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״חֲצִי עֶרְכִּי עָלַי״ — נוֹתֵן חֲצִי עֶרְכּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְנוֹתֵן עֵרֶךְ שָׁלֵם. לוֹקֶה?! אַמַּאי? אָמַר רַב פָּפָּא: לוֹקֶה בְּעֵרֶךְ שָׁלֵם, מַאי טַעְמָא? גְּזֵירָה ״חֲצִי עֶרְכִּי עֶרְכּוֹ״ אַטּוּ ״עֵרֶךְ חֶצְיוֹ״, וְעֵרֶךְ חֶצְיוֹ הָוֵי דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ. ״חֲצִי דָּמַי עָלַי״ — נוֹתֵן כּוּ׳. ״דְּמֵי חֶצְיִי עָלַי״ — נוֹתֵן דְּמֵי כּוּלּוֹ, מַאי טַעְמָא? ״נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשׁוֹת״ כְּתִיב. זֶה הַכְּלָל: דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ, לְאֵתוֹיֵי מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעְלָה. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּעֲרִיךְ חֲצִי עֵרֶךְ כְּלִי, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נוֹתֵן דָּמָיו, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא אָמַר כְּלוּם. רָבָא חֲלַשׁ, עוּל לְגַבֵּיהּ אַבָּיֵי וְרַבָּנַן, וְיָתְבִי וְקָאָמְרִי: בִּשְׁלָמָא רַבִּי מֵאִיר קָסָבַר אֵין אָדָם מוֹצִיא דְּבָרָיו לְבַטָּלָה, לָא שְׁנָא כּוּלּוֹ וְלָא שְׁנָא חֶצְיוֹ. אֶלָּא רַבָּנַן מַאי קָסָבְרִי? אִי אָדָם מוֹצִיא דְּבָרָיו לְבַטָּלָה — אֲפִילּוּ כּוּלּוֹ נָמֵי, וְאִי אֵין אָדָם מוֹצִיא דְּבָרָיו לְבַטָּלָה — אֲפִילּוּ חֶצְיוֹ נָמֵי! אֲמַר לְהוּ רָבָא וְאַבָּיֵי: רַבָּנַן דְּהָכָא כְּרַבִּי מֵאִיר סָבְרִי לַהּ, וְסָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי׳ שִׁמְעוֹן. סָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: ״אֵין אָדָם מוֹצִיא דְּבָרָיו לְבַטָּלָה״. וְסָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִים; כּוּלֵּיהּ אוֹרְחֵיהּ לְאִיתְנַדּוֹבֵי, פַּלְגֵיהּ לָאו אוֹרְחֵיהּ לְאִיתְנַדּוֹבֵי. הָאוֹמֵר ״עֶרְכּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי״, וּמֵת הַנּוֹדֵר כּוּ׳. מַאי נִיהוּ? שֶׁעָמַד בַּדִּין. הַיְינוּ הָךְ! סֵיפָא אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ, דָּמָיו שֶׁל פְּלוֹנִי עָלָיו, וּמֵת הַנּוֹדֵר — יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים.

« מסורת התוספתא על נזיר ב׳:ג׳ מסורת התוספתא על נזיר ב׳:ה׳ »