מסורת התוספתא על ברכות ד׳:א׳

« מסורת התוספתא על ברכות ג׳:כ״ו מסורת התוספתא על ברכות ד׳:ג׳ »

1 תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד פְּלַג הַמִּנְחָה. תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע. וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת:

פירוש מסורת התוספתא על ברכות ד׳:א׳

1 לא יטעום וכו'. תו"כ קדושים ספ"ה פרש' ג', צ' ע"ב; ירוש' רפ"ו, ט' ע"ד; בבלי ל"ה א'; מדרש תהלים רפט"ז.

2 לה' וכו'. תהלים כ"ד, א'.

3 לא וכו'. עיין בבלי שבת נ' ב'.

4 כל וכו'. משלי ט"ז, ד'.

« מסורת התוספתא על ברכות ג׳:כ״ו מסורת התוספתא על ברכות ד׳:ג׳ »