מסורת התוספתא על בבא קמא 11 פרקים

מסורת התוספתא על בבא קמא י׳:ח׳

« מסורת התוספתא על בבא קמא י׳:ו׳ מסורת התוספתא על בבא קמא י׳:ט׳ »

8 תלמוד ירושלמי בבא קמא פתח ↗

הלכה: נָתַן לְאוּמָּנִין לְתַקֵּן וְקִילְקְלוּ כול׳. רַב הוּנָא אָמַר. וְהוּא שֶׁקָּבַע בּוֹ מַסְמֵר הָאַחֲרוֹן כְּדֵי לְזַכּוֹת לְכֵלָיו.

9 בבא קמא פתח ↗

מֵיתִיבִי: הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לַטָּחוֹן – וְלֹא לְתָתָן, וַעֲשָׂאָן סוּבִּין אוֹ מוּרְסָן; קֶמַח לַנַּחְתּוֹם – וַעֲשָׂאוֹ פַּת נִיפּוּלִין; בְּהֵמָה לַטַּבָּח – וְנִיבְּלָהּ; חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר! אֵימָא: מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹשֵׂא שָׂכָר.

10 בבא קמא פתח ↗

אֵיתִיבֵיהּ רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא לִשְׁמוּאֵל: הַנּוֹתֵן בְּהֵמָה לַטַּבָּח וְנִיבְּלָהּ, אוּמָּן – פָּטוּר, הֶדְיוֹט – חַיָּיב. וְאִם נוֹתֵן שָׂכָר, בֵּין הֶדְיוֹט בֵּין אוּמָּן – חַיָּיב! אֲמַר לֵיהּ: לִעֲכַר מוֹחָךְ!

11 תלמוד ירושלמי בבא מציעא פתח ↗

הלכה: הַמַּפְקִיד פֵּירוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ כול׳. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ אִם אוֹמֵר אַתְּ אֲבוּדִין הֵן אַל יִגַּע בָּהֶן. אַף הוּא מַמְצִיא לָהֶן. רִבִּי אַבָּא בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. כְּהָדָא רִבִּי יוֹחָנָן חֲקוֹקָה אַפְקַד גַּבֵּי רִבִּי חִיָיה רוֹבָה חַד דִּיסִיקִיָּא מַלְיָיא חָמֵץ. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי. אָמַר. יִמָּכֵר עַל פִּי בֵית דִּין בִּשְׁעַת הַבִּיעוּר. חַד בַּר נַשׁ אַפְקִיד גַּבֵּי רִבִּי חִיָיה בַּר אַשִּׁי חַד גְּרָב דְּכוּתָח. אָתָא שָׁאַל לְרַב. אָמַר. יִמָּכֵר עַל פִּי בֵית דִּין בִּשְׁעַת הַבִּיעוּר.

11 בבא קמא פתח ↗

וּלְאַפּוֹקֵי מֵהַאי תַּנָּא – דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: שְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ נִגְזָל וְלֹא עֲשָׂאוֹ גַּזְלָן, אוֹ עֲשָׂאוֹ גַּזְלָן וְשָׁלַח הַלָּה וְנָטַל אֶת שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ – פָּטוּר.

8 נגר שקבע מסמר וכו'. משנ' פ"ט מ"ג. ועיין ירוש' פ"ט ה"ד, ו' ע"ד, בבלי צ"ח ב'.

9 שהוא כנושא שכר. משנ' ב"מ פ"ו מ"ו.

10 נתן לחרש וכו'. בבלי ק"א א'.

11 לעשות לו כסא נאה וכו'. בבלי הנ"ל. ועיין במשנ' פ"ט מ"ד.

8 בבא קמא פתח ↗

גְּמָ׳ אָמַר רַב אַסִּי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּתַן לְחָרָשׁ שִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל – לִנְעֹץ בָּהֶן מַסְמֵר, וְנָעַץ בָּהֶן מַסְמֵר וְשִׁיבְּרָן; אֲבָל נָתַן לְחָרָשׁ עֵצִים לַעֲשׂוֹת שִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, וְעָשָׂה מֵהֶן שִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל וְשִׁיבְּרָן – פָּטוּר.

9 בבא בתרא פתח ↗

אֶלָּא הָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – דְּתַנְיָא: הַמּוֹלִיךְ חִטִּין לַטָּחוֹן, וְלֹא לְתָתָן – וַעֲשָׂאָן סוּבִּין אוֹ מוּרְסָן; קֶמַח לַנַּחְתּוֹם, וַאֲפָאוֹ פַּת נִיפּוּלִין; בְּהֵמָה לַטַּבָּח, וְנִיבְּלָהּ – חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר.

10 תלמוד ירושלמי כלאים פתח ↗

משנה: הָאַנָּס שֶׁזָרַע אֶת הַכֶּרֶם וְיָצָא מִלְּפָנָיו קוֹצְרִין אֲפִילוּ בְּמוֹעֵד. עַד כַּמָּה הוּא נוֹתֵן לַפּוֹעֲלִין עַד שְׁלִישׁ. יוֹתֵר מִיכֵּן קוֹצֵר וְהוֹלֵךְ אֲפִילוּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. מֵאֵימָתַי נִקְרָא אַנָּס מִשֶּׁיִּשְׁקַע. הלכה: רִבִּי בָּא בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּינִי מַתְנִיתָא מוּתָּר לְקוֹצְרוֹ אֲפִילוּ בְּמוֹעֵד. עַד כַּמָּה הוּא נוֹתֵן לַפּוֹעֲלִין עַד שְׁלִישׁ. רַב חוּנָא וְרַב שֵׁשֶׁת חַד אָמַר שְׁלִיש לְשָׂכָר וְחָרָנָה אָמַר שְׁלִישׁ לְדָמִים. מֵאֵימָתַי נִקְרָא אַנָּס מִשֶּׁיִּשְׁקַע. אָמַר רִבִּי אָחָא נִשְׁתַּקְעוּ הַבְּעָלִים וְלֹא נִתְיָיאֲשׁוּ הַבְּעָלִים אִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה. נִתְיָיאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וְלֹא נִשְׁתַּקְעוּ הַבְּעָלִים אִיסּוּרָן מִדִּבְרֵיהֶן. וְיֵשׁ קַרְקַע נִגְזָל. אָמַר רִבִּי לָא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קַרְקַע נִגְזָל יֵשׁ יֵיאוּשׁ לְקַרְקַע.

11 תלמוד ירושלמי יבמות פתח ↗

הלכה: נִיתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם. רִבִּי חֲנַניָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. מָן תַּנָּא חוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ חוֹלֶצֶת. רִבִּי טַרְפוֹן דְּלֹא כְרִבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הוּא הָכָא אוֹף רִבִּי עֲקִיבָה מוֹדֶה בָהּ. מַה בֵינָהּ לְקַדְמִיָיתָא. הָכָא תֵימַר אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְכָה תֵימַר. נֶאֱמֶנֶת. בְּשֶׁיָּצְתָה מִכְּלָל הֵיתֵר לְיִיבֻּם. וְהֵן דְּתֵימַר. אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. בְּשֶׁלֹּא יָצְתָה מִכְּלָל הֵיתֵר לְיִבֻּם.

« מסורת התוספתא על בבא קמא י׳:ו׳ מסורת התוספתא על בבא קמא י׳:ט׳ »