משכיל לדוד, במדבר ה׳:י״ח

מהדורה: ויניציאה, תקכ"א

מפרשים:
1 והעמיד וכו׳ והלא כבר וכו׳ הקו׳ שמבחוץ הוא דאמאי הוצרך להזכיר את האשה הול״ל והעמיד הכהן אותה לכך תירוץ דכתב הכי לאשמועי׳ שנדרש בפ״ע שמסיעין היו וכו׳ ואפ׳ דמש״ה דייק למכתב את האשה לומר מפני שהיא אשה ודעתה קלה לכך עשו כן כדי שתטרף דעתה:
2 לפני ה׳ וכו׳ דרך כל הנכנסים דייק רבינו לכתוב דרך כל הנכנסים לומר שהיתה נתונה שם במקום שכל הנכנסים באים דרך שם כדי לנוולה בפניהם. והא דהיפך רש״י ושינה סדרא דקרא דבתחלה פי׳ ופרע סותר וכולי ואחר כך ביאר לפני ה׳ בשער ניקנור היינו להכריח מה שרוצה לפ׳ לפני ה׳ בשער ניקנור דק׳ מנ״ל דילמא לפני ה׳ בתוך העזרה ממש אבל השתא דפי׳ ופרע סותר וכו׳ שגילוי הראש גנאי וכולי מעתה ממילא לא מצינן לפרושי לפני ה׳ תוך העזרה ממש דלאו אורח ארעא וע״ד מ״ש גבי פייס של כהנים שלא היו מפיסין בעזרה ממש לפי שהיה הממונה נוטל המצנפת של א׳ מהם שממנו מתחיל הפייס והילכך לאו אורח ארעא למעבד הכי בעזרה וכ״ש הכא שגילוי הראש הזה היה לגנאי וניוול דפשיטא דלאו אורח ארעא ומוכרח מעתה לפ׳ לפני ה׳ בשער ניקנור שלא היה מקודש לגמרי בקדוש׳ עזרה:
3 ונתן על כפיה וכו׳ ולא ימחה וכו׳ הא דלעיל גבי והעמיד הכהן את האשה לא ביאר רש״י הטעם הזה דכדי שלא ימחה השם אלא כתב סתם ותיטרף דעתה ותודה נ״ל דבשלמא לעיל דכתיב והעמיד וכו׳ מקמי דפרע את ראש האשה א״כ אין הכרח לפ׳ משום שלא ימחה שם המיוחד דדילמא לאו היינו טעמא אלא כדי להשתדל שלא יצטרך לעשות לה הניוול הזה לגלות את לבה ע״י קריעת בגדיה ולסתור שערה דחס המקום על כבוד הבריות ואפי׳ רשעים דההיא דואת הבהמה תהרוגו. ועוד מטעמא אחרינא כדי להציל לעומדים שם מלבא לידי הרהורא דמה״ט פליג ר״י ואמר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו. אבל השתא שכבר נעשה הניוול על כן אין לנו לומר בטעם היגיעה אלא כדי שלא ימחה וכו׳: