1וכל אשה וכו׳ ראויה וכו׳ הכי דייקי׳ בש״ס פ׳ הבא על יבמתו מרמייא דקראי. ומ״מ מגופיה דקרא נמי משתמע מדלא כתיב אשר ידעה איש אלא יודעת איש:2הרוגו וכו׳ איני יודע אם להרוג וכו׳ הק׳ מוהרא״ם ז״ל דהיאך היה עולה על הדעת לומר להחיות והלא כל הקצף שקצף משה לא היה אלא בעבור שהחיוב וכו׳ והאריך בזה ע״ש. ולעד״ן דהס״ד היא דיודעת דכתיב בקרא בראויה ליבעל ולא נבעלה. ולרבותא נקט וה״ק כל אשה אפי׳ יודעת איש וכו׳ כל שהיא דומיא דוכל הטף בנשים דודאי לא ידעו זכר. ה״נ אלו הנשים גדולות אף על פי שהן ראויות החיו ולא תהרגו אלא אשר ידעו זכר בפועל לפי שהן הנה היו וכו׳ בדבר בלעם. כן היה אפ׳ למיסק אדעתין מש״ה אצט׳ הרוגו. עוד הק׳ הרב ז״ל דכיון דכתיב הרוגו בסיפא הרוגו דרישא למה לי. ונלע״ד דה״ק קרא הרגו כל זכר מיד מלתא פסיקתא. אבל באשה לא תהרוגו מיד לפי שצריכות בדיקה. אלא כל אשה יודעת וכולי כשתעברום לפני הציץ ותדעו שהיא יודעת וכולי אז הרוגו:
