1ואם הניא וכו׳ כלו׳ שהיפר וכו׳ פירוש דא ודאי פשיטא שהנאה לשון מניעה והסרה כדפירש״י לקמן בסמוך דמייתי ראיה מקראי. ואמנם בא לפ׳ דאינו צריך לכופה ולהכריחה לעשות אותו דבר שאסרה עליה אלא כלומר שהיפר לה ומניחה ברשותה. ושוב בא להכריח הדבר וה״ק הנאה זו איני יודע וכו׳ כלו׳ אה״נ דמהכא ליכא שום משמעות דהנאה זו איני יודע מה הוא אם ר״ל שצריך למנוע ולהסיר אותה מן הנדר דוקא ע״י כפיה או אם סגי בהפרה לבד כשהוא או׳ ואם וכו׳ יניא אותה והיפר ש״מ הנאה זו הפרה דמניחה ברשותה רצתה עושה רצתה אינה עושה ואחר כך בא רש״י לפרש פשטיות המלה. ודוק שבזה יתורצו קושיות הרא״ם ז״ל ע״ע:2וה׳ יסלח לה במה וכו׳ קשה דהכא לאו בבעל קיימי׳ אלא באב. ואמאי פירש״י בבעל. איברא דבבעל נמי כתיב כך וה׳ יסלח לה מיהו מאי דוחקיה דרש״י דקאי באב ומפרש בבעל. ונ״ל דה״פ דלכאורה פסוק זה סותר למה שפירש״י לעיל בסמוך הנאה זו הפרה דא״כ מכיון שהיפר לה מה זו צריכה סליחה ומכח זה היה נראה לפרש דלעולם הנאה זו לאו הפרה היא אלא שמנעה מן הנדר בעל כרחה בלא הפרה כדמשמע פשטיה דקרא והיינו כגון שכפה אותה לאכול ולא היפר לה אפילו בלבו דבכה״ג לא מהני דאין כאן הפרה. ועיין בי״ד סימן רל״ד והילכך צריכה סליחה אבל אם היפר לה כפי הדין אין כאן צורך סליחה. לכך פירש דעל כרחך א״א לומר כן דהא באשה שהיפר לה בעלה לגמרי לקמן דכתיב יניא אותה והפר וכו׳ ואפ״ה כתיב ביה נמי וה׳ יסלח לה וא״כ מעתה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה וכו׳. ומ״ש רש״י ואם המופרין צריכין סליחה ק״ו לשאין מופרין. ק׳ דהך ק״ו פריכא הוא דשאינן מופרין נימא ודאי דאינם בתורת סליחה דלאו בני מחילה נינהו. ונראה דר״ל שאינם מופרין ועוברת בשוגג ששכחה הנדר וכיוצא וה״פ אם המופרין שאין כאן חטא בפועל רק במחשבה גרידא צריכין סליחה ק״ו לשאין מופרין והיא סבורה שאינה עוברת דאין כאן חטא במחשבה רק שגגת מעשה ק״ו דצריכין סליחה כיון דלפי האמת יש כאן חטא בשוגג ועיקר סליחה בשוגג כתיבא בפ׳ קרבנות אבל בשאינן מופרין ועוברת במזיד בהא לא מיירי דפשיטא דלאו בת סליחה היא:
