1והוקע וכו׳ ע״א בסקילה וכו׳ אף על גב דרבים העע״ז נדונים בסייף דהיינו עיר הנדחת היינו בארץ ישראל כדכתיב באחת עריך אשר ה׳ אלהיך נתן לך וכו׳ ועוד דאפי׳ בארץ גופה אין נעשית עיר הנדחת אלא ממאה ועד רובו של שבט אבל אם הודח רובו של שבט דיינינן להו כיחידי׳ בסקילה אליבא דר׳ יונתן בפ״ק דסנהדרין דקי״ל כוותיה וכ״פ הרמב״ם והכא כל הכ״ד אלף שחטאו ומתו במגפה משבט שמעון היו כמ״ש רש״י בפרשת פינחס וסתמא גם אותם שהיו להם עדים והתראה מנייהו הוו והו״ל רובו של שבט לפי מנין הנותרי׳ דחשיב בפרשת פינחס וממילא כיחידים נדונו ובסקילה. ועיין מה שכתבתי בס״ד גבי חטא העגל בפרשת כי תשא כמ״ש שם רש״י שנדונו בסייף כמשפט עיר הנדחת שהם רבים דלפי שיטת רש״י דהתם לא מצי׳ למימר הכא אלא כתי׳ האחרון אבל לפי דבריו דבפ״ה דיומא דכתיב התם יתכן גם תי׳ הראשון ע״ש ומ״ש רבינו דכל הנסקלין נתלין אינה אלא סברת יחיד דהיינו ר״א אבל לרבנן אינו נתלה אלא מגדף ועע״ז ורבינו לשיטתיה אזיל דבפרשת תצא גבי ותלית אותו על עץ פי׳ כוותיה דר״א משום דפשטיה דקרא משמע ליה הכי כדכתיב התם מש״ה נקט נמי הכא כשטתיה:2נגד השמש וכו׳ הענן נקפל וכו׳ הק׳ בש״ח דהא כשמת אהרן נסתלקו העננים ולא מצינו שחזרו כמו הבאר ונדחק בתירוצו ע״ש ואחר המחילה מעיקרא לק״מ דבהדיא תנינן במכילתא בפרשת בשלח ר׳ יהושע אומר מתה מרים נסתלק הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן מת אהרן נסתלק עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה מת משה נסתלקו שלשתן עכ״ל:
