1מה אקב לא וכו׳ כשהיו ראויים וכו׳ כלהו רמוזי שפיר בקרא דלא קבה אל דידוע שארז״ל שהקב״ה קרא ליעקב אל וזהו לא קבה אל שיעקב לא קילל כשהזכיר עונם ומדלא כתיב נקב וכיוצא דליהוי משתמע שפיר אלה כתב קבה בלשון מקור ש״מ שניתן גם כן לידרש שהוא לא נתקלל מיצחק אביו ומדלא כתיב יעקב בבירור אלא אל ש״מ שרומז גם כן לברכת הר גריזים. וליכא למימר כוליה להכי הוא דאתא דאם כן הול״ל בלשון עתיד לא יקוב דאכתי לא הוה בההוא זימנא:2לא זעם וכו׳ והוא לא כעס וכו׳ דאע״ג דקא״ל לא תאר את העם גלוי היה לפניו ית׳ שבלעם הרשע לא היה שומע ואף אם לא היה מקלל הוא בעצמו היה מראה ומודי׳ לאחרים הרגע כדי שיקללו לכך הוצרך למנוע הכעס ובזה לא הוה סגי בלא צווי דלא תאר דאי הוה מקלל לכשיבא אחר זמן איזה פורענות על יש׳ כגון בשטים וכיוצא יאמרו האומות שמחמת קללת בלעם לכך הוצרך ג״כ למנוע ממנו שלא יוכל לקלל ולתת רסן וחכה בפיו:
