1אל זקני מדין והלא וכו׳ ההרגש הוא דמאי קמ״ל קרא בסיפור זה שאמרו מואב למדין עתה ילחכו וכו׳ ואהא משני דקמ״ל תרתי חדא עד היכן הגיעה מורא של מואב שהוכרחו להשלים עם מדין ועוד מגיד הכתוב בזה שגם מדין נתייראו מאוד דאל״כ אף שמואב היו מבקשים להשלים עמהם הם לא היו מתרצים שהרי טפי היו שונאים מדין למואב משנאת מואב למדין כנראה מהכתוב המכה את מדין וכו׳ שמדין היו העורכים מלחמה כנגדם בשדה מואב ואיך נתרצו להשלים עמהם א״ו שגם הם היו מתייראים ומעתה מקשה רש״י הואיל שכן ששניהם היו מתייראים ולכך השלימו כדי לעזור זה לזה או לבקש ביניהם איזו תקנה מה ראו טפי מואב לשאול עצה ממדין ולא מדין ממואב דליכא למימר דמאי דכתיב ויאמר מואב וכו׳ לאו לבקש עצה אלא לסיפור בעלמ׳ דא״כ אמאי כתיב אל זקני מדין הול״ל ויאמר מואב אל מדין א״ו להתייעץ היה ולכך דברו דוקא לזקנים ולמובחרים שבהם הראויים לעצה. אמנם אעיקרא דמלתא דאמור רבנן דמעולם היו שונאים זל״ז לא ידענא מנ״ל דאי מדכתיב המכה את מדין בלשון בינוני ולא כתיב אשר הכה סוף סוף ליכא להוכיח אלא שכל ימי הדר היה מלחמה בין מדין למואב שהיה הולך הדר לעזור את מואב אבל לא מפני זה יצטרך לומ׳ שבזמן בלק היה גם כן ביניהם מלחמה וצריך לומר דהכי קים להו לרבנן ואסמכוהו אקרא:2בעת ההיא לא היה ראוי וכולי ב׳ דברי׳ תיקן רבינו בזה חדא דבעת ההיא יתירא הוא דפשיט׳ דהוה כד הוה. ותו דאמאי לא נזכר בקרא דלעיל וירא בלק וכו׳ מלך מואב וכל זה מתורץ בפירושו דקמ״ל דמתחלה לא היה מלך ולא ממואב היה אלא מנסיכי מדין וכיון שמת סיחון שהיה מלך מואב ונתייראו מואב מישראל עד שמפני זה השלימו עם מדין אז המליכו עליהם את בלק שהיה הראש לנסיכי מדין שהוא צור והוא היה החשוב מכלם כדכתיב ראש אומות וכמ״ש רש״י בפרשת פינחס. וממ״ש רבינו המליכוהו עליהם לצורך שעה משמע דלא המליכוהו לגמרי אלא בין מלכא למלכא לצורך שעה. ונראה דנפקא ליה הא מדחזינן בתר הכי דהדר הוה יתיב במדין ונמנה בחמשת מלכי מדין שהרגו ישר׳ בלכתם למלחמה על מדין ואם איתא דמינוהו מואב למלך גמור א״כ בארץ מואב הוה יתיב ולא במדין א״ו על דרך ההשאלה הוה עד שמינו מי שנראה להם מאומתם ולכך הדר יתיב במדין:
