1ישב הנגב זה עמלק וכו׳ ראו ישראל לבושיהם וכו׳ רשעים הללו תפח רוחם כי אינם יודעים לעשות רע דכי היכי ששינו לשונם אמאי לא שינו את לבושיהן נמי דקיל טפי לשנות המלבוש מלשנות הלשון. ובזה היו מרמים בודאי את ישראל שהיו סבורים בפשיטות שהם כנענים והיו מתפללין על כנענים והם אינם אלא עמלקים. ואפשר שלא יכלו לשנות את לבושיהם דהול״ל איזה כישוף בלבושי׳ ודחוק. אך קשיא לי מנ״ל לרש״י ז״ל הך מלתא דבמדרש לא אמרו כן וז״ל בילקוט אמר ר׳ יהודה בר שלום לבוש כנעני לבש ולמד שיחת כנעני׳ אמרו רבש״ע אין אנו יודעין מי הן. מכל מקום עשה בהן מדת הדין שנאמר אם תתן את העם הזה וכולי עד כאן. הרי בהדיא להפך מדברי רבינו ז״ל. ולא ידענא אמאי לא העירו בזה המפרשים ז״ל וצריך ישוב:2דרך האתרים דרך הנגב וכולי דבר אחר דרך התייר וכו׳ לפי׳ ראשון ק׳ דהול״ל דרך התרים בלא אל״ף. דלפי׳ שני איכא למימר דהאל״ף הנוספת רומזת על הארון הוא התייר הא׳ המיוחד. אבל לפי׳ שני ק׳ טפי דלא הול״ל אתרים בלשון רבים. לכך מייתי תרווייהו. וכוונת המד׳ לאו למימרא דלפי ששמע דהארון נוסע לפניהם לפיכך בא לערוך מלחמה דאין טעם לזה כמו שהק׳ הרא״ם ז״ל ונדחק בביאורו ע״ש. אלא ה״פ לע״ד דקודם שיבא ישראל הוא ידע והרגיש שהיו באים על ידי התייר הגדול שהיה נוסע לפניהם ג׳ ימים וכיון שראו הארון ידעו כי הם באים ואז יצאו לקראתם להלחם וז״ש כיצד שמע כי בא ישראל. ומשני דרך האתרים והילכך וילחם בישראל וכו׳:3וישב ממנו שבי אינה אלא וכו׳ דמכדי כתיב וישב ממנו הא תו ל״ל אינו יודע שהוא שבי א״ו ה״ק וישב ממנו מה שכבר היה שבי ביד ישראל דהיינו מהעבדים או השפחות שקנו להם בשביה ומדכתיב שבי משמע שבי א׳ לבד. ועדיין איני יודע אם עבד או שפחה נשמעיניה מן הדא דכתיב וַיִשְׁבְּ ולפי הדקדוק תיבה זו אין לה משקל שהרי הוא מנחי למ״ד ה״א ששרשו שבה והול״ל וַיִשְׁבְּה הן אמת שנמצא בחסרון הה״א אמנם אין זה משפט נקודתה אלא בסגול פ״ה הפועל ע״מ יגל א״נ בב׳ שוואי״ן אבל אותיות אית״ן בציר״י כמו וַיֵבְךְּ וַיֵשְּׁתְּ אבל זו יוצאה מהכלל ובאה ע״מ וישבה ונחסרה הה״א ונהפך הסגו״ל לשב״א לסימן הנקב׳ ל׳ ששפחה היתה:
