משכיל לדוד, במדבר ט״ז:ט״ו

מהדורה: ויניציאה, תקכ"א

מפרשים:
1 אל תפן וכו׳ הקטורת וכו׳ ק׳ דמהיכא תיתי דהו״ל לפנות אליהם עד שהוצרך לבקש אל תפן וכו׳ והלא זרים הוו ופשיטא הוא שלא יקבל מהם. וצ״ל שגם לפי הפשט דמיירי על הקטורת לעולם הוי פירושו ע״ד מה שכתב במדרש על חלק התמיד שתניחנו האש. ה״נ רצה לומר שיעשה אות שאינו פונה אליהם והיינו שתניחנו האש לקטורת ולא תאכלנו:
2 לא חמור וכו׳ כשהלכתי ממדין וכו׳ אין הכוונה לומר שלא נטל החמור ממש משלהם בשעה שהלך דהא מלתא דפשיטא דמהיכא תיתי הרי הם וחמוריהם במצרים הוו והוא נסע ממדין ואיך היה אפשר לו ליקח משלהם אלא המכוון לו׳ דאחר כך כשהלך למצרים היה יכול לבקש מהם שכר החמו׳ הואיל ובשבילם הלך למצרים ולא נטל. והיינו דאמרו במדרש מה שהיה דרכי ליטול לא נטלתי מהם בנוהג שבעולם אדם שהוא עושה בהקדש נוטל שכרו שבשביל צרכיהם אני יורד ולא נטלתי: