1פה אל פה אמרתי לו וכו׳ דאילו כפשוטו הרי נשמעיניה משאר דברי הכתוב א״ו לדרשה. ואם תאמר דהכא קאמר שעל פי צווי הקדוש ברוך הוא פירש מן האשה ובשבת פ׳ אר״ע דף פ״ז קאמר דעשה משה כן מדעתו אלא שאח״כ הסכים הקדוש ברוך הוא עמו. וע״ק על דרשה דהכא דא״כ הול״ל פה אל פה דברתי בו ומאי אדבר שהוא לשון עתיד. ונראה דחדא מתרצא לחברתה דה״ק שהוא ידע והבין בחכמתו מה שהייתי עתיד לדבר בו ולהפרישו מן האשה אף אם לא היה פורש מדידיה. ולכך פירש מעצמו ומדעתו קודם לכן. וע״ש בתו׳:2ומראה ולא בחידות וכו׳ מראה דיבור וכו׳ דהא לישנא דקרא דומראה ולא בחידות משמע דהוי דבר והפכו ולפי פשוטו ליכא דמה ענין חידה אצל מראה:3בעבדי במשה אינו אומר וכו׳ אין זה עיקר ההרגש אלא העיקר מבחוץ כמו שכך דרכו ז״ל דלעולם אינו מפרש עיקר ההרגש כאשר הוכחנו בכמה מקומות. והיינו דעיקר המלה יתירא היא דלא לכתוב אלא בעבדי לחוד. א״נ במשה לחוד. וזה מכריח דאתא לדרשה ולתוספת כח דייק טפי דאינו אומר בעבדי משה אבל לעולם אי לאו דהתיב׳ יתירא לא היה זה מכריח לדרוש. ולכך לא דרשו גבי לעבדך ליעקב ושאר מקומות שהרגיש הרא״ם ז״ל ע״ע:
