1שטו אין שיט וכו׳ אף על גב דבפ״ח דיומא דף ע״ה אי׳ כתיב וברדת הטל על המחנה וכתיב ויצא העם ולקטו וכתיב שטו העם ולקטו הא כיצד צדיקים יורד על פתח בתיהם בינונים יצאו רשעים שטו ופירש״י שטו משמע למקום רחוק כמו משוט בארץ ע״כ. מ״מ הכא נסיב לה אליביה דתנא דספרי דאי׳ התם יכול מפני שמצטערים בלקיטתו היו מתרעמים ת״ל שטו וכו׳ לפתח ביתו היה יושב ומלקט וכו׳:2וטחנו וכו׳ לא ירד וכו׳ דאילו כפשוטו וכדמתרגם אונקלוס דצבי טחין וכו׳ מאי קמ״ל קרא. דאין לומר דקמ״ל שריותא דמהיכא תיתי שיהיה איסור בדבר. וליכא למימר נמי שהיה קשה ולא סגי בלאו הכי דהא כתיב והם השמש ונמס. ש״מ שדבר רך הוה. אלא מוכרח דקמ״ל שהיה משתנה וכו׳:3לשד השמן לחלוח וכו׳. ורבותינו וכו׳ לא ניחא להו לרבותינו בפי׳ של דוניש דא״כ מלת לשד יתירא דהוה סגי למכתב כטעם השמן ות״ש ד״א הוא משום מאי דאקשי רש״י גופיה דה״ול לינקד המ״ם בציר״י. ולד״א נמי ק׳ דכיון דבנוטריקון נרמז השמן והדבש אמאי כתיב בתר הכי השמן:
