1קרב וכו׳ שהיה אהרן וכו׳. דק״ל יתורא דקרב אל המזבח דלא הול״ל אלא עשה את חטאתך וכו׳. ומשני שהוצרך לזה שהוא דבר בפ״ע לפי שהיה אהרן בוש וירא לגשת בעצמו להקריב עגל חטאתו והטעם שהיה בוש אף על גב שהיה יודע שלזה נתכהן להקריב כל הקרבנות אבל קרבנו זה היה בוש וירא מלהקריבו והיה רוצה שיקריבנו משה או א׳ מבניו וטעמא היה משום דאמרינן אין קטיגור נעשה סניגור ומאחר שהוא היה החוטא בעשיית העגל א״כ איך יכול הוא עצמו להקריב העגל בשלמא על קרבן העגל בעצמו אילו לא יהיה המקריבו אהרן עצמו אלא אחר לית לן בה דחוטא בל יקריב קאמרינן וכדמשנינן בגמרא דר״ה אבל להקריבו הוא בעצמו היה ירא שמא לא יקובל דאין קטיגור וכו׳ וכדפירש״י שם עד שאמ״ל משה למה אתה ביש לכך נבחרת להיות כ״ג מה שלא היית מקודם לכן. נמצא שהרי אתה כאיש אחר דאשתני׳ למעליותא והואיל ואשתני אשתני ולא קרינן תו ביה קטיגור ודומה למה שתירצו בגמ׳ הנז׳ גבי דם הפר הואיל ואשתני אשתני ומ״מ לא היה אלא דחייה בעלמא דמ״מ אין בו שינוי בגופו ולא שייך לפי האמת לומר בו הואיל ואשתני אשתני תדע שהרי נאסר במעשה הפרה אלא שזה היה הוראת שעה להראות לכל שהקדוש ברוך הוא מחל לו. והשתא אפ׳ לפ׳ שזהו מה שא״ל לכך נבחרת כלו׳ כך גזר השי״ת והוראת שעה היא ולא תירא:2את חטאתך עגל וכו׳. דק״ל מ״ש בשל אהרן דמנה החטאת בפ״ע והעולה בפ״ע ומ״ש בשל העם דערבינהו קרא באמרו ועשה את קרבן העם. ומשני דבשל אהרן דהחטאת היה עגל והוא בן שנה והעולה איל והוא בן ב׳ שנים דכל שנתו קרוי כבש הילכך כתב כל חד באפי נפשיה ובשל העם שהם שעיר ועגל וכבש ששלשתם בן שנה הילכך כיילינהו אהדדי. וה״ט דמסיים הכא רש״י כל מקום שנאמר עגל בן שנה וכו׳:
