משכיל לדוד, ויקרא ח׳:כ״ח

מהדורה: ויניציאה, תקכ"א

מפרשים:
28 ויקטר המזבחה משה שימש וכו׳. הקו׳ מבוארת למה זה המתין להזכיר מלתא דנא עד עתה ולא פירש כן בכמה קראי דלעיל שכולם הן עבודות שעשה משה וכבר הרגיש בזה הרא״ם ז״ל ע״ש ובש״ח. ולעד״נ דבכלהו קראי דלעיל אילו הוה קאמר הכי לא הוה בידיה כח להעמיד להחזיק פירושו דדילמא לא היא וליכא לאוכוחי מנייהו דמשה שימש כל ז׳ ימי המלואים דאימא דוקא בהך יומא קמא דאכתי אהרן ובניו מחוסרי כפרה הוי שכך צוה עליהם הקדוש ברוך הוא שלא יכנסו לכהונה אלא על ידי הקרבנות הללו וכל זמן שלא נעשו הקרבנות לא מצו אינהו לעשות עבודה דאכתי לאו כהנים נינהו הילכך עשה משה אבל בשאר הימים לעולם נימא דאהרן ובניו עבדו שכבר נכנסו הם לכהונה על ידי הקרבנות שנעשו ביום ראשון. אמנם בהך קרא דכתיב ביה שאף אימורי קרבן זה השלישי דהיינו איל המלואים הקטיר משה אהא מייתי שפיר רבינו פירושו שזה מחזיק דאם איתא דלא שימש משה עד האידנא אלא לפי שהיו מחוסרי כפרה א״כ עכ״פ אחר שנזרקו כל הדמים הרי נכנס לכהונה ואימורין לא מעכבי כפרה בשום מקום א״כ הי״ל לאהרן להקטיר האימורין הללו דתו לא הוה מחוסר כפרה ומעתה הו״ל כיום שני א״ו מדהקטירם משה ש״מ שכך צוה המקום שמשה ישמש כל ז׳ ימי המילואים:
29 על העולה וכו׳ ולא מצינו וכו׳. הטעם נלע״ד לפי מ״ש לעיל דשוק הימין ה״ס הנצח ומשה רבינו אחיד בה כנודע בסוד ז׳ הקפות ומה מצינו בכל שלמים דעלמא דשוק הימין לא אכלו לה בעלים אלא הכהן שאינו בעליו ה״נ משה איקרי בעלה דשוק הימין הילכך לא מצי אכיל לה ואהרן ובניו עדיין לא נתחנכו לכהונה עד יום ח׳ נמצא שאין לה אוכלים לכך נשרפה: