6אש תמיד אש שנאמר וכו׳. דאל״כ האי תמיד יתירא הוא שהרי כבר כתיב לא תכבה וליכא למימר לעבור עליו בעשה ולא תעשה דבאמרו אש תמיד אין כאן משמעות עשה ולכך דרשו הכי והוא בש״ס דיומא פ׳ טרף. אבל בת״כ דרשו כפשוטו אש תמיד אפילו בשבת אפילו בטומ׳ והשתא ק׳ אמאי שביק רש״י הך דרשה דת״כ דנר׳ דאתיא שפיר כפשטיה דקרא ונקט דרשה דבש״ס שצריך לדחוק קרא ולפ׳ אש תמיד תוקד מעל המזבח וחסר המ״ם. ונר׳ דשבק רבינו אותה דרשה דת״כ משום דאינה כ״כ קרובה למשמעות הפסוק דא״כ הול״ל אש תוקד תמיד. ותו דקשיא ליה דלהא לא נצרכה דכיון דכתיבי בקרא בהדיא מוספי שבת וה״נ בתמיד כתיב במועדו דמניה דרשי׳ אף בשבת אף בטומ׳ מעתה תו לא צריכי׳ להך דרשה ראש תמיד דפשיטא שצריך ליתן האש אי בעו למעבד תמידין ומוספין משו״ה נקט מאי דאיתמר בש״ס. ומיהו לא תיקשי לברייתא דת״כ דיש ליישב דאי לאו אש תמיד ה״א דלעולם אסור להבעי׳ אש על המזבח בשבת ומה אני מקיים במועדו אף בשבת באש היורדת מן השמים ואף על גב דכתיב ונתנו בני אהרן וכו׳ דאמרינן מצוה להביא מן ההדיוט הוה מוקמי׳ לקרא בחול אבל בשבת לא. כתב רחמנא אש תמיד אף בשבת:7לא תכבה המכבה וכו׳. אבל בברייתא דת״כ שנינו לא תכבה אף במסעות ע״כ ואף על גב דקי״ל דכל היכא דאיכא למדרש דרשי׳ ולא מוקמי׳ בלאוי יתירא. לא פי׳ כן רש״י משום שאינו קרוב לפשט ומשמעות הכתובים דמשמע דקרא אפילו לדורות קאי ולא למשכן שבמדבר לבד וכ״ש דכתיב בהך פרשתא לשון צו ודרשי׳ כ״מ שנאמר צו מיד ולדורות כמ״ש רש״י גופיה לעיל משו״ה ניחא ליה לאוקמיה ללאו יתירא:
