1פירש״י אין צו וכו׳. דק״ל מ״ש הכא דכתיב לשון צווי טפי מכל הקרבנות ומשני משום דהכא מיירי בעולת תמיד דנוהגת מיד ולדורות משא״כ בקרבנות דלעיל בפרשת ויקרא דמיירי בקרבנות נדבה ולא שייך לומר שם מיד דדילמא ליכא מאן דמתנדב ואין שם חיוב וה״נ חטאות דכתיבי לעיל אפשר דליכא מאן דחטא ולא בעי כפרה אבל הכא דמיירי בעולת תמיד שייך דוקא לומר מיד ולדורות ור״ש פליג ואמר לא מן השם הוא זה אלא ה״ט משום דכאן מיירי בעולה שיש בה חסרון כיס שכולה כליל והכהנים טרחי בה בלא הנאה רק מן העור שהוא דבר מועט. ואפשר דפלוגתא דהנך תנאי כפלוגתא דר״א ור״ע דפ״ק דחגיגה דף ו׳ דר״א סבר עולת תמיד העשויה בהר סיני מעשיה נאמרו בסיני והיא עצמה לא קריבה לפי שנזופין היו על מעשה העגל ור״ע סבר קריבה ושוב לא פסקה והשתא ת״ק דהכא סבר כר״ע והילכך דריש מיד וכו׳ ור״ש ס״ל כר״א ולכך לא דריש מיד אלא לאידך דרשה אך ק׳ לדרשה דר״ש דהא בויקרא נמי כתיב פ׳ עולה ומ״ש דלא כתיב התם לשון צווי דהא לענין זה שניהם שוין עולת נדבת יחיד ועולת תמיד דצבור דבכלהו העור לכהנים וי״ל דהתם דלא קאי הפרשה לכהנים אלא לישראל המביאים לא שייך לגביה ל׳ צווי דלא שייך הזירוז אלא לכהנים שהם המקריבים וצריך לזרזם והילכך דוקא הכא דקאי אכהנים כתב לשון צווי. ועי״ל דהכא דכתיב היא העולה למעט הפסולים שייך דוקא לשון צווי דאיכא חסרון כיס לגמרי דאפילו עור נמי לית להו מאחר דנפסלו כדתנן בפי״ג דזבחים כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה:2היא וכו׳ שנפסלו קודם וכו׳. הא דלא סגי ליה לרבינו במ״ש שלא היה פסולן בקדש אלא הוצרך לסיומי בה שנפסלו קודם שבא לעזרה כי היכי דלא נפרש שלא היה פסולן בקדש שנתפסלו קודם הקדשן כגון שנרבעו ואחר כך הקדישן וליתא דלזה לא היה צריך להך קרא דתיפוק ליה ממיעוטא דמן הבהמה וכו׳ דלעיל בפרש׳ ויקרא כמו שאמר רש״י שם דמדלא חל שם קדש עלייהו פשיטא דירדו אלא כי אצט׳ הך קרא להיכא דקדשי מעיקרא ואחר כך נרבעו קודם שבאו לעזרה כדאיתא בש״ס דנדה פ׳ יוצא דופן והביאו הרא״ם ע״ע. ולדידי נראה דרש״י גופיה רמז כל זה במ״ש שנפסלו קודם שבאו לעזרה ודע דהה״נ אם נפסלו אחר שבאו לעזרה בכגון אלו הפסולין דירדו דהעיקר הוא שיהא הפיסול דמצי להיות קודם בואם להקדש דלא מרבי׳ מתורה אלא כגון הלן והיוצא והטמא כדאיתא בהדיא בזבחים פרק המזבח מקדש:
