13על חטאתו וכו׳ כאן שנה הכתוב וכו׳. ההרגש הוא דכולי׳ קרא יתירא הוא דלא הול״ל אלא וכפר עליו ותו לא:14מאחת מאלה מא׳ משלש כפרות וכו׳. הק׳ הרא״ם ז״ל דאמאי אצטריך הך קרא להשוות קלין לחמורין בל״ז הא כתיב קרא אחרינא לעיל. והיה כי יאשם לאחת מאלה ומההוא יש להשוותם ותי׳ דאי מההוא ה״א דלא השוו אלא לענין הוידוי דכתיב בתר הכי והתודה וכו׳ עיין שם. והוא דוחק גמור וגם הרב ק״א הק׳ עליו מל׳ הברייתא דת״כ אמנם גם מה שהוא זכרונו לברכה רצה לתרץ ולפ׳ הברייתא יש בו מהדוחק ע״ע. תו חזיתיה להר״ב ק״א שם דמקשה על מה שפירש״י הכא דמאחת מאלה רוצה לומר מא׳ מג׳ כפרות והבין דרצ״ל שכאן אמר הכתוב שבעון הקל יכופר מא׳ מג׳ כפרות אף בכשבה שבזה השוה הקלה לחמורה לו׳ שגם בקלה אם יש לו צריך להביא כשבה ולא יתכפר לו במנחה ומינה שגם החמורות ישוו לקלות וע״ז הק׳ דאדרבא לא היה צריך הכתוב לומר אלא שהחמורות יתכפרו בעשירית האיפה כמו הקלות ואז נלמוד שפיר דכ״ש שיתכפרו הקלות כמו החמורות ועוד דהברייתא תרווייהון אמר להשוות קלין לחמורין וחמורין לקלין. ועוד הקשה שאם פי׳ הכתוב כדפירש״י בא׳ מג׳ כפרות לא הול״ל אלא באחת מאלה לא מא׳ מאלה מכח זה רצה לפ׳ הפסוק והברייתא דלא כפירש״י אלא ה״פ דקרא וכפר וכו׳ על חטאתו אשר חטא מא׳ מאלו הג׳ מיני חטאות הנז׳ החמורים והקלים שעל כלם יתכפר לו בעשירית האיפה. א״כ הושוו קלין לחמורין בכשבה שאם מתכפר בעשירית האיפה כ״ש בכשבה וגם החמורים לקלים בעשירית האיפה עכ״ל. והנה מה שהבין הרב בפירש״י שכוונתו לומר דהכא קרא בעון הקל וגזר עליו שיכופר לו בא׳ מג׳ כפרות ומינה וכו׳ אחר המחילה לא דק בכוונת רש״י שאין זו כוונתו שלא הזכיר רבינו דהך קרא מיירי בעון הקל כלל אלא האמת דקאי על כל הג׳ עונות שנזכרו למעלה בפ׳ ראשונה בעשירית בין חמורין בין קלין ובא הכתוב והודיע שכלם מתכפרים בא׳ מג׳ כפרות הללו וכפשטא דברייתא דמשוה קלין לחמורין וחמורין לקלין באופן ששתי קושיותיו הראשונות לא קשו כלל שאינם אלא לפי מה שהניח בכוונת רש״י וכבר ביארנו כוונתו אבל מה שהק׳ מל׳ הכתוב דאי כפירושו הול״ל באחת זו נר׳ קושיא. ואני ארבה להק׳ דכי היכי דלאחת מאלה דכתיב לעיל קאי על החטאות משמע דה״נ מא׳ מאלה שכתיב למטה קאי נמי אחטאות וכפי׳ הר״ב ק״א אבל באמת אמרו הכל צריכין למר׳ חטייא תא חזי תלמוד ערוך בפ״ב דהוריות דף ט׳ אהא דתניא רע״א משיח פטור מכלן פי׳ מג׳ חטאות הנזכרים כאן שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש אמר רבא מ״ט דר״ע אמר קרא זה קרבן אהרן וכו׳ ואימא כי ממעט ליה רחמנא מדלי דלות ומאי ניהו עשירית האיפה אבל מעניות ועשירות לא מעטיה רחמנא לא ס״ד דכתיב וכפר וכו׳ על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה המתכפר באחת מתכפר בכלן ושאין מתכפר בא׳ אין מתכפר בכלן אלא מעתה הא דכתיב והיה כי יאשם לאחת מאלה ה״נ דכל המתחייב בא׳ מתחייב בכלן פי׳ בכל הג׳ חטאות אלמא תנן רע״א נשיא חייב בכלן חוץ משמיעת הקול אביי ורבא דאמרי תרווייהו מא׳ משמע ליה לאח׳ לא משמע ליה ומ״ש מאחת דמשמע ליה דכתביה רחמנא לבסוף וכו׳ ע״כ אתה הראת לדעת תלמוד גדול דמפ׳ מאחת מאלה כפירש״י דקאי על הכפרות ולא על החטאים כפי׳ תק״א וה״נ מסתברא דלא דמי לקרא דלעיל דהתם כתיב כי יאשם לאחת מאלה כלומר שיחטא א׳ מאלו החטאים אבל הכא מא׳ מאלה קאי על וכפר דכתיב ברישיה דקרא וממילא מאחת מאלה רוצה לומר מאלה הכפרות ואילו לא אתא קרא אלא להך דרשה דת״כ לאקשינהו לכל הכפרות לומר דכל חדא וחדא מנייהו שייכא בין בעון חמור בין בעון קלה אה״נ דהוה כתב באחת מאלה והוה דרשינן הכי כל מאן דקרי׳ ביה וכפר וכו׳ בין קל בין חמור הרי הוא באחת מאלה ומיהו איצטרך למכתב מאחת במ״ם למילף אידך דרשה דגמרא דכל שממועט מאחת ממועט מכלן כגון המשיח ומתוך הצעת הסוגייא שהבאתי למדנו ג״כ תי׳ לקושית הרא״ם דלעיל דאמאי לא ילפי׳ להשוות כל הכפרות לכל החטאים מקרא דלעיל דלאחת מאלה דדוקא מאחת מאלה משמע ליה להשוות משום דכתיביה רחמנא לבסוף וקאי אכלהו משא״כ ההוא דלעיל דנימא דה״ק כי יאשם לאחת מאלה העונות יהיה דינו כמו שנכתב בכתובים לקמן הכפרה הגדולה לעון החמור והקטנה לעון הקל והבן:15והיתה לכהן וכו׳. ורבותינו דרשו וכו׳ אילו כפשוטו הול״ל והנותרת תהיה לכהן דוהיתה משמע דאכולה מנחה קאמר:
