1הכהנים וקמץ מקמיצה וכו׳. אצטריך דלא תימא דוקמץ אבעליה קאי דכתיב בל׳ יחיד קמ״ל דלא אלא מש״ה כתיב הכהנים יתירה לסמכו לומר דכהן דוקא יקמוץ והא דכתיב כהנים ל׳ רבים אצטריך לכדדרשינן בת״כ אפילו ריבואות כלם יכולים להתעסק במנחה אחת וכדי שלא תטעה מזה לומר דרבים יחד יעשו עבודה אחת משו״ה הדר וכתב וקמץ בל׳ יחיד לומר דחד לחודיה קומץ ולא שנים והא דמרבים אפילו הם ריבואות כגון שכל אחד עושה פעולה אחת זה קומץ זה מולח וזה מוליך וכן עזה״ד:2על כל לבונתה לבד כל הלבונה וכו׳. פי׳ פשט דברי הכתוב בודאי כך מורה דר״ל מלבד כל הלבונה לומר שבקומץ אינו נוטל כלל מן הלבונה זהו משמעות הכתוב אבל על כרחין לאו להכי הוא דאתא אלא לסמוך הלבונה למלת והקטיר לומר אף הלבונה בהקטרה דאילו למה שמורה פשט הכתוב לא נצרכה דהא כתיב תחלה מסלתה ומשמנה דממילא שמעינן דלא בעי׳ בקומץ רק סולת ושמן ולא מלח ולא לבונה אפילו קורט ממנה כך נראה לפרש המשך דברי רש״י והיינו טעמא דהיפך ושינה בפירושו מסדר דברי הכתוב:3מלא קמצו וכו׳ הא אם קמץ וכו׳. פי׳ מדלא כתיב וקמץ מלא קמצו משם מסלתה ומשמנה אלא סמך מלא קמצו לסלת ושמן לומר דכל מלואו בעי׳ מסלת ושמן לאפוקי לבונה ואמאי הוצרך לכתוב מיעוט מסלתה ומשמנה הול״ל מסלת ושמן אלא לשנות הדבר לעכב הא אם עלה וכו׳ פסולה ואיכא תרי מיעוטי מסלתה ומשמנה חד למלח וחד ללבונה וכתב הרא״ם ז״ל משמא דגמ׳ דאי תנא מלח ה״א משום דלא איקבע בהדי מנחה מעיקרא אבל לבונה דאיקבע אימא תתכשר קמ״ל. ושוב הק׳ הרב דא״כ לימא לבונה וכ״ש מלח ותירץ דלא זא״ז קתני אבל לפום מאי דאמרן דאיכא תרי מיעוטי חד למלח וחד ללבונה לא מצינן לתרוצי הכי. ונראה דאיכא למימר נמי איפכא דאי אשמועינן לבונה משום דלא שייכא בהדי קומץ כלל שאינה נקטרת עמו אבל מלח דשייך בהדי קומץ דהרי בראש המזבח היו מולחין את הקומץ אימא מעיקרא נמי אי אתערב גרגיר מלח לא לפסול קמ״ל:4אזכרתה הקומץ וכו׳. היינו כר״ש בת״כ אבל ת״ק דריש דקאי בין אקומץ ובין אלבונה ונקט רש״י כר״ש דפשטא דמלתא כוותיה משמע דכתיב בלשון יחיד דלפי ת״ק הול״ל אזכרותיה:
