משכיל לדוד, ויקרא א׳:ט״ו

1 והקריבו אפילו פרידה א׳ הכי תניא בת״כ לפי שנאמר והקריב מן התורים וכו׳ שומע אני אין פחות מב׳ פרידין ת״ל והקריבו וביאר הר״ב ק״א דהס״ד הוא מדכתיב תורים בל׳ רבים דליכא למימר ע״ש המין דהול״ל מן התור כמו לעיל דכתיב מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן שלא מצינו שם המין בל׳ רבים בשום מקום ע״ש ועמו הס״ד לא נהירא דהא לא בא לעולם בל׳ יחיד אלא שם המין הכללי כמו מן הבהמה וה״נ הכא כתיב מן העוף אבל שם המין הפרטי הלא לעיל נמי נכתב גם כן בלשון רבים מן הכשבים ומן העזים ואם כן מאי שנא הכא דס״ד להצריכו שנים טפי מדלעיל אלא העיקר כמ״ש רש״י בפ״ב דכריתות דהס״ד הוא מדכתיב לעיל והקריב דמשמע קרבן שלם ופירושו דמשמע קרבן שלם של עוף שלא מצינו בשום קרבן דעוף הבא בחובה שיהא פחות מב׳ דהיינו קן וסד״א ה״נ בנדבה לא יהא פחות מב׳ משו״ה אצטריך והקריבו. והר״ב ק״א הק׳ עליו דלמה יהיה ב׳ פרידין קרבן שלם ולא אחד אחד שכל הקרבנות אינם אלא אחד עיין שם וכבר ביארנו כוונתו ז״ל:

2 הכהן ומלק וכו׳ וחותך מפרקת וכו׳. היינו בלא רוב בשר כדמסיק בפ״ק דחולין דאל״כ הויא לה נבלה וכי מתה עומד ומולק. ומ״ש רש״י על הסימנין ל׳ וקוצצן דייק לכתוב ל׳ זה להורות תרתי מילי חד דלא בעי׳ כדרך שחיטה דוקא בהולכה והובאה אלא אפילו ע״י דרסה קציצה בעלמא סגי וכדאמרינן התם קוצץ ויורד וזוהי מצותה ומפרשינן אף זו מצותה. ותו קמ״ל דסימנין נמי בעי׳ דוקא ע״י ציפורן ולא ע״י סכין:

3 ונמצה דמו וכו׳ כובש בית השחיטה וכו׳. לאו לחמירא דלא בעי מיצוי אלא הראש לבד דאדרבא איפכא תנינן בפ״ו דזבחים מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשרה מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסולה ולכתחילה בעינן תרווייהו כדתנן התם ומבדיל וממצה את דמה וכו׳ נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח וכו׳ אלא לרבותא נקט רש״י מיצוי דם הראש שגם זה בעינן לכתחילה:

4 ומלק וכו׳ אפשר לומר כן וכו׳. ההרגש שמבחוץ הוא דלמה זה שינה קרא בלישניה דכתב ונמצה כי היכי דכתיב ומלק והקטיר ה״נ הול״ל ומצה ולכך משני דמשו״ה שינה הכתוב להודיע שמיצוי זה נכתב חוץ למקומו לדרשה. ומה שתמה רבי׳ אפשר לומר כן ביאר הרא״ם זכרונו לברכה דהיינו דקא מתמה שהרי הרצאת דמים קודם בכל מקום להקטרת איברים ואחר המחילה אין זו משמעות הברייתא ואין זו תמיהא כ״כ שנוכל להק׳ אפשר לומר כן ובגמרא אמרו וכי תעלה על דעתך משהקטיר ממצה אלא התמיהא פשוטה דבשלמא אילו היתה עבודת הדם ע״י קבלה בכלי כמו בבהמה הוה אפ׳ למיסק אדעתין דגלי קרא דבעוף צריך תחילה הקטרת איברים ואח״כ הרצאת הדם אבל הואיל ומעשה דמו אינו אלא ע״י מיצוי בעוף עצמו שכובש בקיר וכדלעיל א״כ אחר שנשרף תו ליכא מידי והיינו דקא מתמה וכי אפשר לומר כן: