1וידבר אהרן וכו׳ אינו בדין וכו׳. ק׳ מנ״ל דמשום תרי טעמי הוא שלא דיברו דילמא לא הו״ל אלא חד טעמא או מפני כבוד אביהם לחוד או מפני מורא רבם וע״ק דהך טעמא דאינו בדין שיהא תלמיד וכו׳ אינו כדאי להכריחם שלא להשיב ומה זו שתיקה הלא הרשות נתונה שכן כתוב לאמר וכדפירש״י השיבוני על דברי. ונראה דחדא מתרצה לחברתה דהא ודאי מחמת טענה זו שלא להשיב את רבו אין מקום ליפטר מליתן תשובה מכמה טעמי חדא שכבר נתן רשות כדאמרן ובל״ז לא תגורו מפני איש כתוב וכדא״ל ר״ע לר״א ר׳ אל תכפירני בשעת הדין וכההיא דאמרינן ר׳ תורה הוא וללמוד אני צריך ומה גם שהיתה התשובה להנצל על מה שעשו ולהראות על מה אדני מעשיהם הטבעו אלא דמ״מ הבנים לא רצו להשיב כאן לפי שאמרו אינו בדין שיהא אבינו יושב וכו׳ אלא דאהרן גופיה היה יכול ליתן רשות לבניו להשיב ואמנם לא רצה לפי שאמר מאחר שאני כאן ואני יכול להשיב אינו בדין שיהא תלמיד משיב את רבו הואיל ואפשר שתיאמר מפי ובענין ההכרח דמייתי רבינו להוכיח שאלעזר היה יודע להשיב אמאי דאשכחן שהשיב במלחמת מדין. איכא למידק מאי ראיה מייתי אטו לא משכחת לה מי שבקי בסדר טהרות ואינו בקי בסדר קדשים. ונראה לומר ע״פ מ״ש רבינו בחיי אההיא דכלי מדין וז״ל ודע כי מה שהזכיר כאן במלחמת מדין הגעלת כליהם ולא הזכיר כן במלחמת סיחון ועוג וכו׳ טעם הדבר כי שם היתה ארצם מנחלת ישראל והיתר להם כל שללם אפילו האיסורין עצמם כענין שנאמר ובתים מלאים כל טוב ודרז״ל אפילו כתלי דחזירי אבל מדין לא היתה ארצם משלהם ולא לקחו את ארצם רק לנקום נקמתם הרגו אותם וכו׳ ע״כ. ורצ״ל דאף על גב דשרא להו רחמ׳ בשלל הגוים אפילו האיסורין לא שרא להו אלא במלחמת חובה שאינה אלא פעם אחת כדי ללכוד את ארצם אבל שאר מלחמות עם כל האומות שנוהגו לדור ודור ואינם דוקא בזמן כיבוש הארץ בהא לא מצי למילף מההוא קרא דובתים מלאים כל טוב דאין למדין דורות משעה וההוא לא כתיב אלא גבי כיבוש הארץ דהוי חד זימנא כדאמרן. וה״ט שהזהיר אלעזר התם במדין להגעיל כליהם ולא סמך אקרא דלעיל למשרינהו נמצא שתשובת אלעזר דהתם היא היא גופה תשובת אהרן דהכא אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות. ודא ודא אחת היא בכח הסברא וא״כ מכיון דידע ההוא דינא דהתם בהכרח דהא נמי ידע אלא ע״כ לא היתה אלא מדת כבוד:2היום אבל אנינות לילה וכו׳. הא אתיא אליבא דמ״ד מפני טומאה נשרף כדמייתי רש״י לעיל גם סברא זו ואליביה אמרו כן בגמרא פ׳ טבול יום דה״ק אהרן הנחתיה כדי לאכלה לערב ובין כך ובין כך באה לה טומאה באונס והוכרחנו לשרפה אבל למ״ד מפני אנינות נשרף סבר אנינות לילה נמי אסור מדאורייתא ואליביה מפרשינן התם בגמרא מאי היום חובת היום כלומר חטאת הבאה חובה ליום להיותו ר״ח כלומר וקדשי דורות היא וק״ק על רש״י הואיל ונסיב לה לעיל אליבא דתרווייהו אמאי לא פי׳ תיבת היום דהכא למר כדאית ליה ולכד״ל. ועיין ברא״ם:
