17מדוע לא אכלתם וכו׳ וכי חוץ וכו׳. ההרגש שמבחוץ הוא דאילו כפשוטו דמשמע שהוכיחם על מה שאכלוה חוץ לקדש לא הול״ל בלשון שלילה לא אכלתם במקום הקדש אלא הכי הול״ל מדוע אכלתם את החטאת מחוץ לקדש. ושוב בא רש״י להכריח הענין דע״כ אינו כדמשמע מפשוטו שהרי לפי האמת וכי חוץ לקדש אכלוה והלא שרפוה אלא ע״כ ה״ק וכו׳:18ואותה נתן וכו׳ שהכהנים אוכלים ובעלים וכו׳. בחומש הנדפס מחדש בויציניאה יש כאן הגה׳ לא ידענא מי בעליה. ז״ל והא דלא היו בעת ההיא בעלים דבעלים הם הכהנים באותו פעם מבואר בסוד הגלגול וכו׳ ע״ש. וסוד ה׳ ליראיו אבל שכח זה החכם במאי אנן קיימין דהיינו בשעיר ר״ח שהבעלים היו כל ישראל ופשוט:19לשאת את עון וכו׳ אבל חטאת שמיני וכו׳. תימא דעל כרחין כל חטאת אינו בא אלא לכפרה דמשו״ה חטאת שמתו בעליה או שנתכפרו בעליה למיתה אזלא. והנך נמי חטאת שמיני ושל נחשון בהכרח דלא באו אלא לכפרה וקושטא הכא כדאיתא בהדיא בת״כ דעגל לחטאת בא לכפר על מעשה העגל ושעיר החטאת אשר לעם בא לכפר על מכירת יוסף דכתיב וישחטו שעיר עזים ומקרא מלא הוא לעיל וכפר בעדך וכו׳ וכפר בעדם. ומ״ש בש״ח דהתם אינו ר״ל כפרה אלא קינוח. ממילא נפיל עם האמור דכיון שהוא חטאת ע״כ אינו אלא לכפרה ושעיר נחשון נמי בהדיא פירש״י בפרשת נשא שבא לכפר על קבר התהום טומאת ספק והיכי אמר מר הכא שחטאת ח׳ ודנחשון לא לכפרה באו. וי״ל דמ״ש לא לכפרה באו רוצה לומר לא לכפרת טומאה מקדש וקדשיו והכא מדכתיב לשאת את עון העדה משמע דבהכי מיירי דלשון נשיאות עון לא מצינו אלא בטומאת קדשים כדכתיב ונשא אהרן את עון הקדשים וכו׳ ולא יקרבו וכו׳ לשאת חטא למות וכן רבים אם כן מוכח מזה דעל שעיר ר״ח מיירי דאיהו הוא המכפר על טומאת מקדש וקדשיו דאילו חטאת שמיני לא בא לכפרה זו ושעיר נחשון לא בא אלא על טומאת ספק והכא משמע דלכפרת עון ודאי אתא מדכתיב את עון העדה משמע עון ודאי. וכן מוכח קצת מל׳ רש״י בזבחים פ׳ טבול יום דף ק״ך ומ״מ הוא דחוק לפ׳ כן בלשונו דהכא. אבל ל׳ הת״כ הכי הוא אינו יודע איזה מהם נשרף כשהוא אומר וכו׳ איזה שעיר נושא את עון העדה זה שעיר של ר״ח וכו׳ ויש ליישבו שפיר ע״ד האמור:
