12הנותרים וכו׳ על עון העגל וכו׳. אמנם בת״כ דרשו הנותרים רא״א קרובים היו לישרף אלא שריחם המקום על אהרן וגם בש״ס פ״ח דיומא דפ״ז איתמר כמה בנים היו לו לאהרן שראויין לישרף כנדב ואביהוא שנאמר הנותרים אלא שעמד להם זכות אביהם ע״כ. נר׳ מזה להיפך מדברי רש״י ז״ל ברכה שבשביל סרחונם גם הם היו ראויים לישרף אלא שניצולו בזכות אהרן אביהם ורש״י תפס איזה מדרש אחר:13קחו וכו׳ שאתם אוננים וכו׳. דאל״כ אלא שהוצרך לומר להם שיאכלוהו לפי שהיא מנחת צבור ומנחת שעה ואין ללמוד ממה שאמור בפ׳ צו דמיירי במנחת יחיד ודורות לא הול״ל אלא המנחה הנותרת וכו׳ אכלוה מצות וכו׳ ואמאי כתיב קחו את המנחה וכו׳ ואכלוה מצות הנך מילי יתירי ע״כ בא ללמד אעפ״י שאתם אוננים קחו וכו׳ ומיושב הרגש הרא״ם ז״ל ע״ע:14את המנחה מנחת שמיני וכו׳. משמע דתרווייהו דריש להו מן המנחה. אבל בת״כ שנינו המנחה זו מנחת נחשון הנותרת זו מנחת שמיני והרא״ם ז״ל הוקשה לו על הברייתא דהנותרת אצטריך לגופיה לומר שאין להם חלק אלא אחר הקטרת האישים. דאע״ג שכבר אמר בפ׳ צו ההוא בשל דורות וזו בשל שעה אצטריך לפ׳ להדיא דאין ללמוד משל דורות כדלקמן על ואכלוה מצות עיין שם. והרב ק״א יפה תירץ על זה שלימוד זה כבר לימדוהו בהדיא בת״כ מדכתיב מאשי ה׳ ואייתר ליה הנותרת לכדלעיל ע״ש. ומ״מ רש״י ז״ל נראה דגי׳ אחרת היתה לו בברייתא דתרווייהו דריש מאת המנחה ואפילו דמיתורא דאת משתמע הכי ומלת הנותרת דריש לה סמוכה עם מאשי ה׳ לומר שאין להם חלק אלא אחר הקטרת האישים. ונוסחא זו נראית לו עיקרית דאילו לפי גי׳ ס׳ דידן דהמנחה מדבר על מנחה אחת והנותרת על מנחה אחרת אמאי כתיב בתר הכי הכל בלשון יחיד ואכלוה מצות וכו׳ קדש קדשים היא הול״ל בלשון רבים א״ו דתרווייהו כיילינהו קרא באת המנחה דמשום דתרווייהו מנחת שעה ודינם שוה כחד חשיבי והי מנייהו מפקת. ומ״ש הרב ק״א דא״א לחבר הנותרת עם מאשי ה׳ כי הנאכל אינו נותר מאישי ה׳ כי אשי ה׳ והוא הקומץ כלו נקטר וכו׳ עיין שם. לפע״ד ל״ק דנימא ליה למר ולדידיה מי ניחא היכי שייך לומר קחו וכו׳ מאישי ה׳ הרי מן האישים א״א להם ליקח כלומר שהכל נשרף אלא מאי אית לך למימר דה״ק קחו וכו׳ מאשי ה׳ כלומר אחר האישים ה״נ נימא לדידן הנותרים אחר האשי׳:
