1ואני הנני וכו׳ תרתי קא דייק רש״י הכא וי״ו דואני ומלת הנני יתירה ומש״ה פי׳ דמלת הנני מורה על הזירוז כלומ׳ הנני מוכן ומוי״ו דואני דריש שיסכים עם בית דינו שאמרו מה אנוש וכו׳ דוי״ו משמעותא הכי כמו שדרשו וה׳ הוא וב״ד וכמ״ש הרא״ם ז״ל ומה שהק׳ עליו הנח״י דלא דמי דבשלמא וה׳ הכה וכו׳ א״ש שהקדוש ברוך הוא המכה ובית דינו מסכימי׳ עמו אבל כאן לא א״ש דמשמע ח״ו שהמלאכי׳ מביאים המבול והקדוש ברוך מסכים עמהם ע״כ נ״ל דלק״מ דהיינו ואני היינו וה׳ ואין ביניהם שום הפרש וכי היכי דמדרש מוה׳ ה״נ איכא למדרש מואני ולעולם הקדוש ברוך הוא המביא המבול אלא דמשום שהמלאכי׳ מתחלה זרזוהו ואמרו לפניו מה אנוש וכו׳ והשתא שייך לומר שהוא יסכים עמהם כלו׳ לעצתם והוא מביא את המבול משא״כ גבי וה׳ הכה וכו׳ דהתם לא מצינו שהמלאכים הקדימו לכך פרש״י שהקב״ה גוזר והסכימו עמו בית דינו. ומ״ש הנח״י דמהנני הוא דדריש רש״י אין נר׳ כלל דאיברא דמהנני איכא למדרש הנני מוכן ומיהו אין במלת הנני שום משמעות להסכמתו עם המלאכים אלא נימא הנני מוכן להבי׳ המבול ותו לא לכך נר׳ כדאמרן שדברי הרא״ם והנח״י צדקו יחדיו והא בלא הא לא סגיא דמוי״ו דואני ומהנני מדריש שפיר:2מבול שבלה וכו׳ שקולים הם ויבאו שלשתן ממשמעות מבול תדע דהא לא כתיב רש״י ד״א שבלבל וכולי כדרכו בכל כה״ג והרב נח״י כתב כמו שמצינו במצרים צללו כעופרת ירדו במצולות כמו אבן יאכלמו כקש חד בכשרים וחד בבינונים ואידך ברשעים וכדפירש״י התם וה״ה הכא שבלה לכשרים שמתו מיד שבלבל לבינונים שהוביל לרשעים דהיו הולכים ונטרפים ע״כ והיא ע״ד דרש והיקש וקשה נמי בגויה דלדידיה לא דייק תיבת הכל בכל חד וחד דמשמע שכלם בכלל הבילוי והבלבול וכולי והא ליתא לדידיה:
